איך נולדו "הדברים הקטנים שקורים לך" ?

זהו, נפלה החלטה, אני הולך לכתוב בלוג. אני בטוח שיש המון אנשים שחושבים ומרגישים בדיוק כמו שאני חשבתי והרגשתי עד אותו הרגע בו עבדכם הנאמן כותב שורות ראשונות אלו ...(מחשבות) היום זה היום , היום יש לי סיפור מצויין שאני רוצה לחלוק , היום אני אשרבט, אתרגם, אסגנן, אעלהעל הכתב ואפרסם. (תהיות) וכמו תמיד מגיע השלב שבו אנו שואלים את עצמנו שאלות: מה שווה יותר לספר? מה כדאי יותר להגיד? האם משהו בכלל יקרא את השטויות שאני רושם. בסוף היום רגע לפני שעולים למיטה למי יש כוח לכתוב משהו ורחמנה ליצלן לפרסם ,(שיכנוע עצמי) ואז רגע לפני שנשבריםישנה אנרגיה חיובית וקצת תקווה , עובדים על עצמנו קצת ומשתכנעים שחייבים לעשות משהו. (נסיונות) מתיישבים מול המחשב ושום דבר לא יוצא , כותבים שורה וחושבים על כל מילה ובינתיים כמובן חוק מרפי - שכחנו כבר את הסיפור שרצינו כל כך לספר למה ? כי פשוט היו המון כאלה היום , ובסוף מה קורה? (נדה) בסוף כמו בכל יום אחר הדף ריק. אז היום אצלי זה קצת שונה. לא , לא היתה לי התגלות היום. היום פשוט החלטתי שאני כותב על הדברים הקטנים שקורים לי.הפנמתי שלא צריך להיות מאיר שלו או יהונתן גפן (אני אוהב לקרוא את שניהם) כדי לכתוב משהו מעניין . אולי אין לך משהו חשוב לחלוק , אולי לא קרה לך משהו מסעיר ואולי אפילו מה שתכתוב לא יעניין אף אחד. אבל אני בטוח שקרה לך משהו קטן היום אולי אפילו הרבה משהויים קטנים וכשחשבת עליהם היה לך המון מה להגיד. אז זהו כמו שאמרתי , הגיע הרגע (לאמר את האמת יש לי מן תחושת הקלה , מעין שחרור שכזה באמירה שכזו) , הבלוג יוצא לדרך נישארה לי רק משימה פשוטה יחסית - להתמיד!