האיזון העדין בן מסגרת לחופש

אדם צריך ללא ספק מסגרת שכוללת גם לוחות זמנים. הכלל נכון להרבה מצבים ובינהם צילום תמונה ועיבודה, עבודה על פרויקט וכתיבת רשומה בבלוג. לפעמים מסגרת נוקשה לא מניבה את התוצאות הרצויות, נהפוך הוא, המסגרת של הזמן עלולה להגביל ולייצר דברים בינוניים שעשויים לקבל קונטקסט אחר אילולי נעשו בשלב אחר - הפרספקטיבה לא פחות חשובה מהמסגרת שבא היא נעשית (יצא לי משהו נורא עמוק ולא בטוח שהתכוונתי לזה). ואסביר: בעבר התחייבתי לעצמי לנסות ולכתוב רשומה קצרה בכל יום שנגלית לעיני תובנה חדשה או כשיש לי סיפור אחר מעניין לחלוק - אני לא עושה את מספיק לעניות דעתי אבל משתדל מאוד. ברשומה אחרת, תארתי  את העובדה שהתחלתי להתנדב במעודון רכיבה שמספק תארפיה לילדים מוגבלים ואם כותב שורות אלו היה מנסח תובנה זו או אחרת שלמד לאחר היום הראשון של ההתנדבות הייתם לבטח קוראים סיפור שכולו אופוריה שמתאר תחושה עילאית וססמאות כמו "אפשר להפוך את העולם למקום טוב יותר" היו מתנוססות בכותרת. אם הייתי כותב את אותה רשומה שבוע לאחר מכן היית קוראים על ציפייה בכליון עיניים להתנדב ועל אכזבה על זה שרק קבוצה אחת הגיע. אם הייתי כותב את אותה הרשומה בשבוע השלישי הייתם קוראים  משהו משמים על עוד שבוע שעבר בלי תמורות מיוחדות וגם על זה שגערו בי קצת במהלך  ההתנדבות אבל לקחתי את זה בסבבה או כמו שאומרים החברה לקחתי את זה כמו גבר . אם תקראו את הרשומה שכתבתי תגלו שיש בה קצת מכל המרכיבים שתארתי וגם תובנות אחרות שהצלחתי לאסוף במשך החודש על אותה התנסות ועל התנסויות אחרות. סביר שלא הייתי מצליח להגיע לתובנות הללו מיד והייתי צריך את מרכיב הזמן כדי לקבל זווית אחרת ומונה רחבה יותר. המסר העיקרי (והוא לא גאוני ואולי קצת נשמע בנאלי) הוא שכדי ליצור משהו קצת יותר עמוק וקצת יותר מעניין צריך את האיזון בן השניים. ובמילים אחרות, אמנות מצריכה גם מסגרת וגם חופש.