בדרן לא מוצלח כמענה ל"נכות סוציאלית"

קיימת מחלוקת פסיכולוגית מסורתית בן אלו המאמינים שהאדם נולד עם התכונות שמעצבות את אישיותו (מאשימים מחד ורוכשים כבוד מאידך לגנטיקה) ובן אלו המאמינים שאישיותו של האדם מתעצבת ומתכנסת לתוצאה הסופית בבגרותו בהתאם לסביבה שבה הוא גדל (מאשימים מחד ורוכשים כבוד מאידך למנהגי ארץ המוצא ולסטטוס החברתי).  שנים האמנתי שהרכיב הגנטי מעצב אותנו ובשנים האחרונות נהייתי חסיד של האפשרות להשתנות. במילים אחרות למרות האמונה האישית שלי שאנחנו גירסה קצת יותר משופרת של הורינו והם בתורם של ההורים שלהם, היום אני נותן גם צ'אנס לאסכולה השנייה שטוענת שאם פגשת באנשים הנכונים בזמן המתאים, יתכן שכמה מתכונות האופי שלך יקבלו תפנית קלה - ליתר דיוק תכונות שטבועות בך יקבלו עידון כיוון שבמרוצת השנים למדת בדרך הקשה להכיר את עצמך (ההשלמה עם חוזקו של הקוד הגנטי הטמון בך)  ולהיות מודע יותר לדברים שאתה עושה ובמקביל אנשים שאתה יקר להם והם יקרים לך, ושנמצאים כמובן סביבך, גרמו לך ללמוד ולהבין שיש לך יתרונות וחסרונות בכמה מהתכונות הגנטיות שלך ובשל הרצון להשאר בקרבתם ובשל אמונתם בך והמשך התמיכה הסביבתית שאתה זוכה לה,למדת להתעלם או יותר נכון לנסות לא להקלע למצבים שגורמים לך להתנהג (בשל אותם אלגוריתמים גנטיים) כמו שאתה בד"כ מתנהג . מסובך !? ננסה להסביר ....אצלי טבוע גנטית הרצון להרשים אחרים ובצורה פרדוקסלית טבוע בי גם אותו גן שאישתי נוהגת לכנות "נכות סוצאלית". למה פרדוקס? כי בשל אותה נכות סוצאלית קשה לי ליצור קשרים עם אנשים, ואם אנני יוצר קשרים, מאין תצוצנה הזדמנויות להרשים אותם? ובכן לטבע חוקים משלו ובמשך השנים למדתי להתמודד עם המצב וכדי לעזור לעצמי במצבים בהם הנכות הסוציאלית משתלטת, אני עוטה על עצמי שריונות משריונות שונים כמו למשל שריון "ליצן החצר" - "הבדרן השכונתי" ואז לפעמים, יותר קל לי למשוך את תשומת הלב וליצור קרקע אפשרית לייצר את הרושם הטוב. עד כאן גנטיקה. ועכשיו קצת על הסביבה... למדתי בדרך הקשה בעזרת אישתי האהובה שאני צריך לתקן ולשפץ את אותן התנהגויות והיום, כפי שציינתי מקודם, אני מודע יותר לדרך בה אני פועל ואני מנסה להתחמק באלגנטיות ממצבים שבהם אני מותיר לבדרנות דרור.  פתרנו את הבעיה ? הגענו למנוחה ולנחלה?.... זה קל נכון? נהייה בסביבת אנשים נכונים שאיכפת לנו מהם ולהם מאיתנו והכל יפתר ... הצחקתם אותו ... טבע האדם מטבעו הוא יצור בוגדני ולמרות שלא אחת אני אומר לעצמי (כי אני מודע יותר) לסתום את הפה במקום לזרוק בדיחת קרש לא מצחיקה, הגנטיקה משתלטת ולחלל האוויר נזרקים בארועים שונים (אחד על אחד או בקבוצה)  הערות סתומות שאפילו בדיעבד אינני יודע מדוע נאמרו. אתמול זה קרה לי שוב ואני בטוח שזה יקרה שוב בעתיד .... כששיחזרתי את הארוע כעסתי על עצמי מאוד והבטחתי להמנע עד כמה שאפשר מסיטואציות כאלו בעתיד ... האם יבוא מזור לנכות הסוצאלית שלי?