בעל זבוב

חזרנו לגור בבית פרטי בפרברי העיר הגדולה. יש לנו בית חמוד עם חצר גדולה ועסקת החבילה הזשו כוללת גם כל מיני חיות. יש לנו ארנבות, סנאים ובמבי בחצר ובנוסף, עכבישים, זבובים, מרבי רגליי וחומיינים בתוך הבית. בימים האחרונים אני מצליח להתמודד די יפה עם רוב החיות שהזכרתי יש חיה שממש מביאה לי את הסעיף. הזבוב. הם מתעופפים להם באיטיות במטבח, הם חצי מסוממים, והכי מפגר, הם חושבים שהם יכולים לעבור דרך כל דבר שהוא שקוף. כשהם נתכלים בקיר, מנורה או חלון אתה שומע זבנג קטן ואז הטמבל הקטן הזה, זה שקיבל לפני שנייה בומבה חזקה בראש, מנסה שוב ואתה לא יכול שלא לשאול את עצמך כמה פעמים יכול הדביל הזה לנסות ולטעות - מה כאילו אין לו שכל (שכל כניראה יש לו אבל אם זכרוני אינו מטעה אותי, משעורי הזאולוגיה אני זוכר שהזבוב לא ממש מסוגל לראות לאן הוא טס)? אז הבנתם נכון, יש לנו בבית מתקפת זבובים בבית. אני לא יודע מאיפה הם באים המעצבנים הקטנים האלה והאמת שגם לא אכפת, דבר אחד אני יודע, אני לא רוצה אותם אצלי בבית. שלשום היה לנו שניים כאלה, מעצבנים במיוחד בקומה העליונה. הרעש שהחריינים הקטנים האלו עושים כשיש שקט לא מבייש פייפר חד מנועי ומשום מה למרות שהם לא רואים כלום הם מחליטים לחוג סביבך כאילו היית בקר טיסה שאמור להגיד לה איפה לנחות. אז הם הרעישו עם הכנפיים הקטנות שלהם, הם עשו בזים סביב האוזן וגבה נמוך מעל הראש ובעיקר נתכלו בכל מיני חפצים. רצתי להביא כפכף מגומי כדי להיפטר מהצרה. הבנתי מיד שאם אשתמש באותו מכשיר אזי יש סיכוי יותר מסביר שאפוצץ את מה שאכוון אליו. שמתי את הכפכף בצד ולקחתי מגבת. ניסיתי לרדוף אחרי הפושעים הקטנים וניפנפתי עם המגבת באוויר אבל לא הצלחתי לתפוס אותם. שסגרתי את האור לא הייתה תנועה. קיוותי שהזבלים הקטנים ינוחו לרגע על איזה קיר או מנורה ואז לכשאפתח את האור אוכל לאתרם ולחבוט בהם כהוגן. קיוויתי שאם אהייה מדויק והמכה תהייה הגונה אצליח אפילו להורגם. כשפתחתי את האור גיליתי שבזמן שהם נחו הם תידלקו וברגע שפתחתי את האור הפייפר הקטן קם לתחייה והיה עם אנרגיה גדולה יותר. שוב סגרת את האור ולא היתה תנועה. שוב פתחתי את האור והמנוולים בשלהם - כאילו משחקים איתי משחק שאני ממש לא רוצה ליטול בו חלק. אחרי רבע שעה של ניפנופים הדדיים נכנעתי וסגרתי את האור. יה שקט אבל ידעתי ששני הנוכלים נמצאים בחדר ומחכים לשעת כושר. לאמר את האמת די לא סבלתי את המחשבה שהמטונפים האלה יבלו את שארית הלילה במחיצתי. שוב קמתי, שוב הדלקתי את האור ושוב החל קרב אוויר בן הפייפר חד המנוע למגבת שהחזקתי בידי. הפייפר ניצח. כיביתי את האור והלכתי לישון. באמצע הלילה קמתי להשתין. לא הדלקתי את האור בחדר השינה. פסעתי דומם לעבר האור הקטן בשרותי כדי לעשות את צרכי. בעודי פוסע אל עבר המטרה רואות עיניי כתם שחור על מושב האסלה. שיפשתי את העין כדי לוודא שמדובר בסורר שהדיר שינה מעיניי ואכן היה מדובר באותו ברנש. טוב אני בדיוק יודע אם זה היה הוא , החבר , האח או האבא שלו. הדבר היחידי שחיפשתי הוא נקמה. קיוויתי שאכוון מספיק טוב ואשים קץ לסיפור. קיוויתי שההריגה תעביר מסר ברור לאותם טינופות שהם אינם רצויים יותר. פסעתי לאחור כדי לא לעורר חשד אצל הפייפר. אצתי רצתי לחדרי להביא את המגבת ופסעתי חרש לכיוונו. הייתי חדור מוטיביציה. אני משוכנע שאם מישהו היה מצלם אותי באותו רגע הייתה יוצאת תמונת "פוטו רצח" - כן אני לא מתבייש להגיד היה לי מבט של רצח בעיניים. התקרבתי לברנש, משכתי את המגבת לאחור וחבטתי בו בחוזקה. לפייפר לא היה סיכוי. הוא היה בהלם. הוא לא ידע מאיפה זה מגיע. רגע אחד הוא חושב לעצמו שברגע שהאדון ידליק את האור הוא ישחק איתו תופסת ורגע אחרי הוא נמצא בעולם שכולו טוב (כך אני מקווה בשביל הזבוב) ובעולמנו אנו הוא קפוא וחסר תנועה. המכה היתה ישירה וכואבת. שאריות הזבוב הטרי עדיין היו על האסלה. שמחתי לרגע. נטחתי נייר טואלט וניגבתי אותו לתוך האסלה. לחשתי לו ולאחרים שהיו בן החיים ש"ככה יעשה לפייפר שאדון הבית לא חפץ ביקרו". חזרתי לישון. כשקמתי בבוקר לא היה רעש של פייפרים אחרים. חשבתי לתומי שהמסר עבר. שמחתי. הכנתי לי קפה. מזגתי לקערה קורנפלקס עם חלב וישבתי לאכול. בעודי נהנה מארוחת הבוקר עיניי השמאלית קולטת זבוב חדש שמנסה לשווא לעבור דרך החלון לכיוון החצר. לחשתי לעצמי שהמלחמה עוד לא נגמרה ושצריך למצוא מנחת חלופי לפייפרים שהטרידו את מנוחתי.