פרידה מנייד

בימים האחרונים אנחנו עסוקים מאידך בהכנת רשימות קצרות (כי את הארוכות שלחנו במכולה לפני חודש) של דברים אחרונים שאנחנו רוצים לרכוש באי לפני העזיבה הקרובה ומאידך גיסא אני גם עסוק בלמתוח קווים כחולים או אדומים על רשימה אחרת של משימות שהגדרתי לעצמי לבצע. היום נפרדתי מהנייד שליווה אותי בנאמנות בארבעת השנים האחרונות. ליתר דיוק מדובר במספר הטלפון ולא במכשיר עצמו שכן את המכשירים איבדתי או שברתי מספר פעמים בעבר אבל המספר שרד. הגעתי אחר כבוד עם אשתי למפעיל הסלולרי ונכנסתי לחנות. הודעתי לאיש הצעיר מעבר לדלפק שאני עומד לעזוב את הונג קונג ולכן אני מבקש להתנתק מהרשת ולהפקיד בידיהם את המספר ששירת אותי באדיקות בשהותנו פה. זה לקח בדיוק שלוש דקות שבסופם הנציג החביב הודיע לי שמחר בצהריים הקו יהיה מנותק. הפרידה לא היתה אמוציונלית כי ראיתי אותה כאמור כעוד וי שצריך לבצע על משימה - אחת מיני רבות שעשיתי בתקופה האחרונה. אשתי לעומת זאת שהיתה פחות מעורבת בנושא הניתוקים לקחה את זה קצת יותר קשה ממני - עבורה הניתוק ייצג מטאפורה של חוסר אקטואליות. עברנו ללא ספק כברת דרך ארוכה ואני בטוח שנתגעגע למקום הבועתי הקטן והבטוח הזה שנקרא הונג קונג אבל כרגע אני יותר מתרגש מההגעה למקום החדש ומאייפון שאני עומד לרכוש. היום אין פאנץ ליין. אני לא בטוח שאני יודע מה בדיוק רציתי לאמר כאן ואני לא בטוח שתמיד צריך לאמר משהו עם משמעות. היום רק רציתי להציג את התחושות. אז התחושה שלנו היא כמו של חייל שעומד להשתחרר בעוד שבוע - מצד אחד הוא חייב להישאר בתוך המערכת כי זה מה שקבע החוק ומצד שני אין לו ממש מה לעשות ולא ממש צריכים אותו קרי הוא כבר לא אקטואלי וכאן אני מסיים.