הסטנדרטים שלי

אחד הדברים שיכולים להרוג אותי הוא המתנה ויותר גרוע מזה, המתנה לדברים שאין לי שליטה עליהם. כשקורים כאלו דברים, אני מוצא את עצמי מתחיל להריץ כל מיני תסריטים שבהם אני בד"כ מאשים את עצמי על אינפוט גרוע (עבודה גרועה למשל) שלי שבעטייה, הצד השני בחר להשהות את תגובתו או לא להגיב בכלל שמחזק עוד יותר את הצורך שלי לפתח תסריט עגום יותר שבו באמת לאינפוט שלי אין שום ערך. כשדבר כזהקרה והתגובה של הצד השני מתעכבת, אני מנסה לשבור את מעגל ההמתנה אפילו במחיר של פגיעה עתידית ביחסים או במקור רווח ולרוב מצטער על מה שעשיתי כי אני מבין היום שהבעיה היא אצלי ולא אצל זה שעשיתי אצלו ונטילציה. כדי להדגים את המצב אספר סיפור קטן ואמיתי. לפני שבועיים היה לי ססשן של צילום עם לקוחה ולמרות שהתכוננתי למפגש בן אם בהכנת הציוד ובן אם בקריאה והתבוננות בתמונות שכמותם תיכננתי לצלם, המפגש עצמו ותוצאות העבודה שלי לא עמדו בציפיות שלי והגדרתי אותו בינוני מינוס. הלקוחה ביקשה לקבל כמה תמונות באופן דחוף כדי לפרסם אותם בעיתון ואת שאר התמונות שלה ושל שותפיה במועד מאוחר יותר. עבדתי לא מעט שעות על התמונות שלה ושלחתי לה אותם במועד שקבענו. לא קיבלתי מממני שום תגובה. אחרי שבוע שלחתי לי אימייל נוסף שבו ביקשתי ממנה להתייחס לבקשתי אבל גם הוא לא זכה לתשובה. מיד הרצתי תסריט שהיא פשוט לא אהבה את מה שעשיתי ושלא היה לה נעים לחזור אלי. ככל שנקפו הימים, התסריט נעשה מוחשי יותר ויותר ובשלב מסוים נגעלתי מהתמונות שצילמתי. בוקר אחד, אחרי יותר מעשרה ימים מאז האימייל הראשון, התיישבתי מול המחשב וכתבתי לה אימייל בזו הלשון: "אני לא מבין מדוע לא חזרת אלי זאת למרות שהשתמשת באחת מהתמונות ששלחתי. לאמר לך את האמת, אין לי מוטיבציה לעבוד על התמונות האחרות ואני גם לא הולך לגבות ממך כסף תמורת עבודתי. אנא התייחסי למה שעשיתי עבורך עד כה כמתנה. אם תרצי לדבר איתי תתקשרי לנייד. בכנות, נ' ". היא חזרה אלי מיד ואמרה משהו כמו: " אני מתנצלת אם פגעתי בך, לא הייתה לי כוונה כזו, אני מעוניינת בשרותיך רק שהייתי עסוקה מדי מכדי לחזור אליך. אנא צור איתי קשר". חזרתי אליה באימיל לקוני שאומר " אוקיי, הבנתי ואני מקבל את ההסבר שלך, אחכה לאינפוט ממך לגבי ההמשך". עד רגע זה אני לא ממש יודע אם באמת לא היה לה זמן או שהיא באמת לא אהבה את מה שעשיתי. עד כמה שזה נשמע לא מעודד, מתוך הכרותי עם עצמי, אני נוטה להאמין שמדובר באופציה השנייה דווקא. סביר שהתמונות לא היו כל כך נוראות כפי שאני ציירתי זאת אבל סביר גם שהתמונות לא הדהימו אותה במיוחד שכן היא הייתה יוצרת קשר כלשהו או לפחות מודה על מה שעשיתי עבורה עד כה. בלי קשר לבחורה הזו, פנתה אלי בחורה אחרת וביקשה שאצלם את חתונתה. הרגשתי שזה קצת גדול עלי בכמה מידות ואפילו אשתי אמרה שהיא לא בטוחה שהייתה שמה בידי כזו אחריות אם היה מדובר בחתונתה. זה לא שהיא לא מאמינה בי וביכולות הצילום שלי ... היא רק טענה שאם היא הייתה הכלה היא הייתה בודקת אופציות נוספות לפני שהיא לוקחת משהו שאוהב מאוד צילום אבל שאין לו ניסיון רב מדי בארועים ופורטרטים. למרות הדעה של אשתי, חזרתי אל אותה בחורה וקבעתי איתה מועד שבו נוכל להיפגש שבו אראה לה כמה מהתצלומים שלי כדי שתתרשם. הכנתי ערב קודם את התמונות שחשבתי שיעשו עליה רושם טוב ואז נפגשנו. הייתי איש מכירות מצויין ושיווקתי את עצמי בצורה יוצאת דופן כך שבסוף הערב היא כמעט חתמה על צ'ק. אמרתי לה שלפני שאני נותן להם תג מחיר אני מציע שנעשה סט צילומים קצר ללא התחייבות מצידם שבו הם יבדקו אם אני מתאים להם ואני אבדוק אם יש כימיה והם מתאימים לי. שניהם הסכימו וקבענו לדבר אחרי סוף השבוע. שבוע עובר ואני לא מקבל מהם שום פנייה. אני יוזם קשר ומבקש בהודעה קולית שהם יחזרו אלי כדי לתאם יום. שבוע נוסף חולף ואין תגובה. בשלב הזה אני מתחיל לבנות תסריט שהם לא בטוחים בכדאיות העיסקה ושבגלל שלא נעים להם הם ירדו מהפרק וניסו לרמוז לי (דרך אי החזרה להודעותי) שאני צריך לרדת מן העיניין. גם האימייל אליה לא אחר להגיע. התשייבתי מול המחשב והודעתי שצץ משהו חדש ושאני לא יכול להתחייב לצלם בחתונה ולכן אני מציע שיחפשו משהו אחר. סיימתי במזל טוב. האימייל שלה הגיע דקה אחרי. היו בו שתי מילים. "תודה רבה". שקיבלתי את האימייל חשתי כאילו ירדה לא אבן מהלב. במילים אחרות התשובה הלקונית שלה חיזקה את תסריטי. הרגשתי שבעצם אני עזרתי לה למעשה לקבל החלטה ולאמר את האמת, שמחתי שככה נגמר הסיפור כי בינינו, לא רציתי ממש ליטול חלק בארוע. נשאלת השאלה אם אני מרגיש טוב בטווח הקצר ולמעשה בבחירות האחרונות שלי אני פוגע בי (בדימוי העצמי שלי) לטווח הארוך. אז לגבי החלק הראשון, אני אכן מרגיש שהוקל לי. לגבי החלק השני, ימים יעידו ואני מבטיח שאהייה כאן לספר לכן.

אני חבר שלך!

היום שוחחתי עם אחותי בסקייפ והבן המתוק ש' התקרב לצג ועשה לי פרצופים. אחותי אמרה שהוא צריך ללכת לישון ושאלתי אותו אם הוא רוצה שאני אקרה לו סיפור לפני השינה. הוא היה מופתע ואמר שכן וכניראה שזו הפעם הראשונה שהוא חווה חווית קריאה מסוג כזה ושמחתי שאני הייתי זה שסיפק לו את החוויה הרשתית הזו. הספר עסק בשאלה מיהו חבר ובשורה התחתונה שלו הוא הסביר שחברים מגיעים בצבעים שונים ובגדלים שונים , שיש כאלה שיש להם מעטים ויש כאלה שיש להם יותר אבל שלכל אחד מאיתנו יש חבר. את הספר קראתי בעברית והגשתי כל כך טוב ... העברית זרמה מפי והתגלגלה לה דרך הרשת מניו ג'רסי עד פרדס חנה כדי לשמח (כך אני מקווה) ילד קטן. בזכות "הפתוחה" חזרתי למקורות (שפת העברית) ושכחתי מה זה אומר בכלל להתכחש לשפת האם. היום שאני מהרהר בקריירה שנייה, אין לי ספק שיתרוני היחסי בתור מורה לעתיד טמון בידיעת העברית שלי (אולי אפילו בזכות היותי מולטי-תרבותי) ושאני צריך לנצל זאת במקום ולנסות ללמד בשפה הזו במקום לרעות את מזלי בשדות זרים אמריקאיים.

שליטה

היום נזכרתי במפגש משפחתי שקרה לפני כמעט שלושים שנה. אני זוכר שישבנו סביב השולחן בארוחת שבת משפחתית שגם ד', קרוב משפחה, ישב בו. לקראת סוף הארוחה, ד' אמר לאבי ספק בצחוק ספק ברצינות שהוא יודע לקרוא בכף היד את העתיד. אבי התלהב ושאל אותו אם יוכל לקרוא לי את העתיד בכף. אני לא יודע אם זאת היתה בדיחה או אמת אבל הדרך שהוא הציג את יכולותיו כניראה ששיכנעה אותי כי אחרי היסוסים קלים, הגשתי לו את כף ידי. ד' הסתכל ביד ימין למספר רגעים ואחרי שאבא שלי שאל במבט "נו האם הוא יצליח?" ד' ציקצק, סובב את ראשו ימינה ושמאלה והבנתי שהתשובה היא לא. פאסט פורוורד לאתמול בלילה .... אתמול בלילה חלמתי שאני מוזמן עם חבר למסיבה. אני זוכר שאני והוא נוסעים בעלטה מוחלטת לכיוון של פארק מים (המקום שבו היתה אמורה להתרחש המסיבה) ואחרי שאנחנו מחנים את הרכב, אני זוכר שאנחנו מחפשים את הכניסה עם פנס. אחרי שאנחנו מוצאים את הכניסה אנחנו מגלים שהיא סגורה וצריך לטפס מעליה כדי להיכנס. אנחנו מטפסים על הגדר לתוך האתר ופתאום אנחנו מסתנוורים באור חזק כי בצד של המסיבה יד אור יום (ההפל הגמור מן העלטה שבאנו ממנה. בפארק עצמו יש מגלשות מים ואנשים עושים חיים ובאיזשהו שלב אנחנו מחליטים להתקפל. מיד אחר כך אני מוצא את עצמי נוהג באוטובוס ומסיע את באי המסיבה למחוז חפצם. אנחנו שוב נוסעים בחושך ואני מקבל קריאה לעצור ואז אני לוחץ על הברקסים אבל האוטובוס לא עוצר ... הוא מזדחל לו לאיטו לעבר התחנה אבל עוצר אחרי. כך גם קורה בתחנה הבאה והבתחנה שאחריה ... אני מנסה כל פעם לעצור בדיוק איפה שהנוסעים רוצים לרדת אבל לאוטובוס יש רצונות משלו ואני לא מצליח לעצור במקומות המיועדים. אחרי בעיטה מכיוונו של בני ת' שישן איתנו הלילה במיטה אני מתעורר מן החלום ומנסה להבין את פשרו. אני שואל את אשתי היקרה מה היא חושבת והיא אומרת לי שבחלום אני מנסה לשלוט במצב אבל לא מצליח וכניראה שזה מה שאני חש בתקופה האחרונה - חוסר שליטה על מה שקורה לי בעיקר באספקט של קריירה. אני לא יודע אם מה שקרה עם ד' לפני כל כך הרבה שנים הוא בדיעבד בגדר של "הנבואה שמגשימה את עצמה" אבל בתקופה האחרונה, אני בהחלט מרגיש, למרות השגים לא מעטים בתחומים שונים, שלא הצלחתי כפי שחזה ד' ואני מתלבט אם החלומות שלי מייצגים תחושות אלו.

איך לא להרוס סיפורי פיות

ל מ' נפלה שן והשמחה הייתה רבה. פיית השיניים האדיבה קפצה בלילה לביקור והניחה 5 דולר מתחת לכרית של מ' ו כש מ' התעוררה בבוקר, היא שמחה והאמינה בכל ליבה שהפייה באמת ביקרה שם. אחרי כמה ימים שבהם הצטלמנו ושלחנו הוכחות לכל המשפחה, שמנו לב שמתחת לשן שנפלה צמחה לה שן חדשה וכיוון שזה די מוזר (כי בד"כ לוקח קצת יותר זמן בן הנפילה לצמיחה), קבעו תור לרופא השיניים כדי שיבדוק את המצב. הגענו לרופא החביב, שבדק את הפה של מ' במופע אורקולי, והודיע לנו חגיגית אחרי בדיקה קצרה, שהשן בכלל לא נפלה ושכניראה שהשן שצומחת מתחת, דחפה את השן שעומדת לינפול ויצרה מכתשון שלמתבונן מהצד ניראה כאילו חסרה שם שן. מ' לא כל כך הבינה את מה שהרופא כי היא הייתה בעיקר עסוקה בלהיות שמחה שהוא החליט לא לעקור לה את השן. אם מ' הייתה קצת יותר בפוקוס באותו מאורע, היינו בביש כי איך אפשר להסביר את המצב המביך שהפייה הגיעה לבקר למרות שלא נפלה שום שן. בשל הסמיכות לאחד באפריל (היום היחידי בשנה שבו מותר לשקר), חזרנו הביתה ולמרות מה שאמר הרופא (את האמת), המשכנו את חגיגות נפילת השן כיוון שלא רציתי להרוס את סיפורי הפייה הטובה. אחרי שהעדפתי לא לאמר את האמת, חשבתי שהייתי יכול להיות קצת יותר יצירתי וקצת יותר משעשע וכתבתי את הנ"ל. אז אם קורה לכם מקרה כזה והילד בכל זאת שם לב, הנה כמה דרכים (תירוצים או שקרים לבנים אם תרצו) להסביר לו את מה שקרה בלי להרוס את סיפורי הפייה הטובה:

1. הפייה לא רואה טוב בלילה (התאחדות רופאי העיניים, אלא שמתחרים ברופאי השיניים, ממליצה בחום על עדשות)

2. רופא השיניים שלח את הפייה לבדוק שהכל בסדר לפני שהדבר האמיתי קורה (מן פרי-ויזיט לפני הרילוקיישן)

3. הפייה קיבלה כתובת לא נכונה מרשם השיניים הנופלות (צריך לעשות עידכון תוכנה במערכת)

4. לפייה נשבר המטאטא ליד הבית שלנו וכיוון שהיא חיכתה ל"שגריר" זמן רב היא נכנסה לבית כדי לנוח

5. טוב, ואם אתם ממש לא מסוגלים לשקר, אפשר פשוט להגיד שגם פיות טועות ומערכת הסליקה שלהם לא עובדת

:)