מודעות עצמית ובקרה

לא אחת, בתור הורים, בגלל משימה כזו או אחרת, אנחנו נוטים למצוא סיבות לנפנף את בקשותיהם של ילדינו. לא אחת אנחנו מבינים שאנחנו עושים טעות ובמקום לנפנף אנחנו מבטיחים הבטחות ומוצאים את עצמנו דוחים אותם. י', שקיבל מתנה שנראת כמו מטקות של חוף, ביקש ממני אחר צהריים מאוחרות לנסות לעשות איתו שיא בהקפצת כדור. אמרתי לי', שהיה מאותגר וחיפש זמן איכות עם אבא, שאני תכף מגיע. אני לא זוכר מה בדיוק עשיתי מול המחשב אבל זה כניראה לא ממש סבל דיחוי וכאשר י' הגיע בפעם השנייה לבקש לשחק מצאתי את עצמי אומר לו עוד מעט. בינתיים שעת המקלחת מתקרבת ואימו של י' ביקשה ממנו לסור למקלחת. י' מגיע אלי בפעם השלישית ואומר שהוא רוצה שאקפיץ איתו את הכדור. אני מבין שאני עושה טעות אם לא אפסיק את עבודתי על המחשב וכיוון שאני רואה לגרום לו לאושר רגעי, אני אומר לו שאני מוכן ושאפשר לרדת לחצר. י' מבסוט. בדרך לחצר אני שוב שומע את אימו של י' מפצירה בו להגיע למקלחת ואז אני תופס את עצמי אומר לאימו שאני יורד לכמה רגעים עם י' לחצר כי אני צריך לשוחח איתו. האמירה מלווה בקריצה לי' בתוספת של ג'סטה של ששששש (אני מקרב את אצבע לפה בתנועה של שקט זה סוד של שנינו). י' מחייך ואנחנו יורדים לשחק. השיא שלנו הוא שלושים הקפצות ואחרי שאנחנו מנסים לשבור אותו מספר פעמים ולא מצליחים אני אומר ל י' שהוא צריך לחזור לבית כדי להתרחץ. בשלב הזה אני מהרהר במעשי ושואל את עצמי מה לימדתי את הילד. אז נכון שהפסקתי את מה שעשיתי כדי לתת לו תשומת לב אבל לימדתי אותו לשקר. הבנתי שאני חייב להפוך את הארוע לחינוכי יותר ולפני שאני משחרר את י' למקלחת אני מסביר לו שמה שעשיתי הוא טעות. במקום להסתיר בשקר את המשחק המשותף, הייתי פשוט צריך להגיד לאימו שאנחנו יורדים לחצר למספר רגעים כדי לקיים הבטחה שלי. י מבין ועולה לחדר. כדי לסכם את השעור שנלמד, אני מבקש מ י' לספר את מה שקרה לאמא שלו ו י' שהפנים, מסביר את השתלשלות העניינים ומסכם שבמקום לשקר צריך לספר את האמת. אני שמח שיש לי את היכולת להיות מספיק קשוב/מודע למעשי ולבקרם בזמן כדי להפוך שעור שלילי שנושאו המקורי הוא "איך להיות שקרן" לשעור חיובי שנושאו "איך אני לומד מטעויות של עצמי ומתקן אותם".