אין דבר שעומד בפני הרצון

אז לפני כמה ימים היה לארה"ב יום הולדת. אז אולי היא כבר לא כל כך יפה ובטח שלא בת שש עשרה אבל היא בהחלט יודעת משהו על העולם הזה ... היא באמת לא צעירה (235) ואולי כבר לא כל כך אטרקטיבית בהשוואה לתקופה שבה היא הייתה בת 200, אבל עדיין יש לה קסם. אז ביום חגה אני יושב מול הטלוויזיה חצי מנומנם ורואה חדשות ובן פירסומות לדגלים מתנופפים ומהגרים שנשבעו אמונים בטקס האזרחות המסורתי, צדה את עיני כתבה על בחור מקמרון שעושה חיל במולדת החדשה. במולדת הישנה הוא היה עני מרוד ובן נוסף במשפחה אפריקאית קשת יום שבמקרה הגיע לכנסייה נוצרית, שנבטה במקום בעקבות מסעות הצלב של נוצרים אדוקים ממוצא אמריקאי, והפך כנראה ליותר מאמין. שלנער מלאו 16, ראשי הכנסייה המקומית זיהו אצלו פוטנציאל ושלחו אותו לארה"ב אל משפחה בעיר צפונית במדינת ניו-יורק שהייתה לו לאומנת. הבחור בקושי דיבר אנגלית והיה חייב להשתלב מהר מאוד בתיכון מקומי. בכתבה רצים קדימה בזמן ל 2011 ומראים את הבחור בן ה עשרים ושלוש צועד גאה על פודיום ומשתתף בטקס חלוקת תעודות של אוניברסיטת קולומביה היוקרתית. מיד אחכ הוא מתראיין ומסביר שלא היה לו פשוט, שהוא מתגעגע למשפחה אבל שהוא רוצה להמשיך ללימודי רפואה שארה"ב שבסופם היא חושב לחזור לאפריקה כדי לעזור לאחרים שנמצאים כרגע בסטטוס שהוא היה בו לפני שעבר לארה"ב. ירדתי למטבח וישבתי אם אשתי לקפה. סיפרתי לה על מה שראיתי בתוכנית, הסברתי לה שאני הייתי מבולבל, ממורמר ושבור אבל לא יכולתי להסביר לה למה. מילמלתי לאשתי שהטייק הראשוני שלי מהכתבה הוא שאין דבר שעומד בפני הרצון ובנוסף, שמה שקרה לאותו בחור מחזק את ההשערה שהסביבה יכולה לחזק או להחליש פוטנציאל גנטי. בעקבות הכתבה הרגשתי גם שיתכן שהיכולת האישית שלי היא נמוכה מלכתחילה מה שמסביר חלק מהתסכול שקיים בי כיוון שלא רק שהפוטנציאל שלי אולי נמוך מהממוצע , אלא שגם גדלתי בסביבה כזו שגרמה ליכולת המינימליסטית לא להשתקף אפילו ובנוסף, למרות שהיום אני נמצא בסביבה שיכולה לחזק את מה שיש לי ולקרב אותי לכדי מימוש מלא של הפוטנציאל הגנטי שלי, אני כניראה כבר נמצא במקסימום כבר ואולי מצר על התוצאות כי חשבתי/קיוויתי/רציתי יותר. מצד שני, אם מנתקים קצת רגשות, אחרי הכתבה הייתי באמת נסער, אין לי ספק שיש לי פוטנציאל נורמלי (תקין), שהסביבה שבה גדלתי לא ממש תרמה למימוש אותו פוטנציאל ושהסביבה הנוכחית (בעשור האחרון) בהחלט הוציא ממני את הטוב שבי. מצד שני, למרות כל השינויים שעברתי, למרות שיש לי היום את האמצעים, למרות שאני נמצא בסביבה שונה שמבינה, תומכת - כזו באמת שעשוייה להוציא ממני את מה שקיים בפוטנציה, נשאלת השאלה מה עדיין מתסכל אותי ומדוע אני עדיין מרגיש שאני לא מממש את עצמי?