שיעול יבש וקוצר נשימה - מה עושים?

היום לפנות בוקר התעוררתי לקול שיעולו של בני. כשבני חולה הוא עולה וכשבני משתעל אז הוא משעל מכל הלב אז מיד ככשמעתי את שיעולו היבש רצתי אליו ונוכחתי לדעת שיש לו גם קוצר נשימה. בני שנשם כבר בכבדות ,לא הצליח להשתעל וכמעט שלא הצליח להוציא מילה מפיו - הוא הצביע על גרונו וכששאלתי אותו אם קשה לו לנשום או שכואב לו הוא נידנד את ראשו מעלה-מטה כאומר כן. באותם רגעים נזכרתי באפיזודה שאני וגם אשתי מנסים לדחוק מתודעתנו. לפי ארבע שנים בדיוק בתקופה הזו קמתי ממטתי ופסעתי לכיוון החדר של בני בעקבות קולות נקישה חזקים. שהגעתי אל החדר גיליתי שבני מפרכס חסר אונים, צעקתי לאשתי שתקום ואני מוכרח להודות שדי איבדתי את עשתונותי. אשתי שהתעוררה שניות ספורות לאחר מכן מיד לקחה פיקוד , בדקה שהילד נושם ופשוט אמרה לי מה לעשות (שכלל דברים די פשוטים כמו שים מכנסיים , שים חולצה - אנחנו רצים לבית החולים עם הילד). מיהרנו לבית החולים והסתבר שהחום של בננו קפץ לערכים לא הגיוניים ולכן המוח אמר לגוף לבצע "שאט דאון" - מאוחר יותר למדנו שלתופעה קוראים פירכוסי חום. הרופאים הצליחו לייצב את מצבו וחזרנו הביתה ולאחר מספר שבועות זה קרה עוד שוב והפעם הוא עבר מספר נוסף של בדיקות נוירולוגיות ונמצא תקין. המחזה היה מפחיד כל פעם מחדש מכיוון שאתה מרגיש נואש וחסר אונים כי אין לך הרבה מה לעשות חוץ מלרוץ מהר לבית החולים , רק אחכ למדנו שיש תרופה שניתן לתת אותה ושגורמת לגוף להירגע. אבל סוף טוב הכל טוב לא נמצאו ממצאים לא תקינים ומאז דאגנו כל פעם שלבני היה חום פשוט להוריד אותו מיד ולייצבו. היום לפנות בוקר נזכרתי באותו אירוע והבנתי שלמדתי ממנו המון. אשתי עזבה אתמול בערב לנסיעת עסקים ונותרתי לבדי עם ילדי. לפנות בוקר כשלבני היה את אותו קוצר נשימה לא הפסקתי לרגע לתקשר איתו תוך כדי נסיון לחפש פתרון (כלומר לא איבדתי עשתונות) ולהרגיע אותו (הוא היה די מפוחד). חשבתי מיד על דרכי הנשימה ושאלתי אותו אם הוא יכול לנשום ... שחשדתי שקשה לו (הוא לא הודה מיד) בדקתי סימנים של אלרגיות (נפיחות, אזורים אדומים מגורים וכו') ולמרות שלא מצאתי כאלו, החלטתי שאני נותן לו תרופת פלאים בשם "בנדריל" שהיא אנטיהיסטמין שעוזרת לפתור בעיות אלרגיה וגם לשחרר קני נשימה שהתהדקו בעקבות אלרגיה. נתתי נו מים כדי שיבלע וישחרר מגרונו דברים שאולי נתקעו שם ולא הפסקתי לדבר איתו כל העת. הדבר היחידי שהייתי עושה שונה הוא שלא הייתי מזכיר את המונח "בית חולים" (באותם רגעים הייתי צריך לבצע אבחון ולהבין האם יש באפשרותי לשלוט במצב או שאני צריך מומחה) כי הוא הכניס אותו לחרדות מיותרות אבל מצד שני ברגע שהזכרתי את המילה הוא התחיל לדבר קצת ורמז לי שמצבו משתפר. העברתי אותו לסלון וטיכסתי עיצה. דבר ראשון שעשיתי הוא להנציח את הארוע (שיעולו היבש וקיצר נשימתו) במצלמת וידאו כדי שאוכל להראות לרופאה בבוקר (בהנחה שלא אלך לבית חולים) את המצב שבו הוא היה שרוי. הבנתי בגלל שיעולו היבש , כאב הגרון שלו וקוצר נשימתו שצריך ל"עסות" את גרונו מבפנים כדי לפתוח את פתחי האיוורור שלו ואז רצתי לחדר ושלפתי גלולת "סטרפסילס" שתקל עליו את פעולת הבליעה. אחרי שמצץ את הגלולה החלטתי שאני מכין לו תה מחליטה של פרי הדר שמכיל ויטמין C ושייקל עליו את גם כן לבלוע תוך כדי בוסט של הויטמין למערכת החיסונית שלו ולבסוף עירבתי גם את סבתותי שלימדוני שכשמשהו משתעל צריך לעשות את ריאותיו בשמן (עדיף חם). רצתי שוב לחדר, שלפתי בקבוק שמן שהכיל תמציות אקליפטוס (דבר חכם בדיעבד שפתח את נחיריו ואפשר לו לנשום בחופשיות ואז הבנתי שהוא נושם באופן תקין) והתחלתי לעשות את האיזור העליון של גבו ואחכ עברתי לחזהו. מצבו השתפר פלאים והחלטתי שאיון צורך לנסוע לבית החולי. תוך פחות משעה התרופה עשתה את שלה והוא נרדם. הוא הזיע (סימון כללי טוב שמתרחש שינוי בגופו) והפסיק להשתעל. בבוקר הוא קם כמו אדם חדש כאילו לא קרא דבר בלילה הקודם ועכשיו אנחנו הולכים לרופאת הילדים שלו כדי שתבדוק ותאשש שאין שום בעיה נוספת שלא לקחתי בחשבון. אני שמח שלמדתי מהמקרה הקודם, לא איבדתי את עשתונותי והצלחתי לעזור לו. אגב כך גיליתי שאני ממש מאוהב בילד ושלמרות שאני כועס עליו לפעמים הכל מתגמד ומקבל פרופורציות אמיתיות במקרים כאלה.