התעוררתי הבוקר מחלום שאת תוכנו אני זוכר לפרטי פרטים ורציתי להעלות אותו על הכתב. בחלום אני מוזמן להיות מנצח של תזמורת בקטע מוסיקלי. אני עולה לבמה ומגלה שאין תזמורת, אני מתקדם לסוף הבמה וכשפני הרחק מהקהל אני מוצא במה קטנה עטופה קטיפה שחורה ואז אני מתופף עליה עם מקל מנצחים קטן - "הס" מוטל האולם. מצד שמאל של הבמה נכנס בחור צעיר ומבקש ממני להסיר את מפת הקטיפה השחורה מעל הבמה שזה עתה תופפתי עליה – לעיני ולעיני הקהל נגלה פסנתר כנף. הבחור הצעיר מבקש ממני לעזור לו לגרור את הפסנתר לקידמת הבמה. הבחור לובש גלימה שחורה עם צאוורון אדום (כמו של דרקולה), הוא מתיישב לנגן ואז אני רואה שהיד השמאלית שלו נראת כמו גירסה אלגנטית ופחות מאיימת של פרדי קרוגר – מן תותב כזה במקום אצבעות... הבחור מתחיל לנגן ואז באמצע הקטע עולה מתוך הפסנתר תורן של ספינה ומתוך התורן נפרש מפרש בצבע אדום והרוח באולם מטלטלת את הספינה המדומה עד שהיא שוקעת. למרות הדראמה שמתחוללת על הבמה, הפסנתרן ממשיך לנגן. שהפסנתרן מסיים את הקטע הקצר עולה לבמה לא אחר מאשר ווייל פרל (השחקן המוכשר שאת קולו אפשר לשמוע בסרט האנימציה שנקרא "מוח על" (בתרגום חופשי). השחקן שואל את הפסנתרן האם יש לו עוד קטע לנגן והוא אומר שלא. ווייל מחייך בשובבות ואומר שאי אפשר לאכזב את הקהל ששילם כרטיס מלא להופעה שלמה והוא מציע שהוא ישיר שיר ואני אתלווה אליו. ווייל מתחיל לשיר שיר באנגלית ואחרי שורה הוא מסמן לי לחזור אחריו. אני עושה את מה שהוא מבקש ממני בהצלחה במספר השורות הבאות (רובן קצרות) ואז מגיעה שורת המחץ הארוכה מדי ואני מתבלבל, שוכח את הטקסט ומתחיל לצחוק. השיר מופסק ואני מתנצל. הקהל מריע והמופע מסתיים. בסיום המופע אני הולך אל מאחורי הקלעים ולחץ את ידו של הפסנתרן שמספר לי שהשיר שהוא ניגן ושר הושפע מפנטום האופרה. באותה הזדמנות אני לוחץ את ידו של ווייל ואז מופיעה סלבריטאית גוצה חמודה שמופיעה בערוץ הילדים שכרגע אני לא זוכר את שמה. אני אומר לה ולווייל שהתבלבלתי בשורה הארוכה בגלל שהפסקתי להתרכז בשיר והבטתי בה. היא מחייכת. אני אומר לגוצה שאני די טוב בשירה מול ילדים ומבקש צ'אנס נוסף להופיע לצידה בעתידה. היא מחייכת שוב ומהנהנת בראשה. אני יוצא מהעולם ורואה כמה פרצופים מוכרים (נדמה לי שהם הורים של ילדים שבני הלך איתם לבית הספר בהונג קונג). אני יוצא מהמבנה ופוגש את אשתי שמספרת לי שהיה לה עוד יום "מגעיל" בעבודה. אנחנו צועדים בחוץ ומנהלים שיחת חולין דבילית על מזג האוויר ושואלים את עצמנו איך זה יתכן שספטמבר הוא כזה לח, גשום וחם.
ואני שואל את עצמי עכשיו כשאני כבר ער - "מה היה אומר עלי פרויד?"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה