לחיות או לא?

לפני כמה ימים החלטתי שאני רוצה חופש לשעתיים, בנוסף רציתי לפגוש אנשים חדשים והאימייל שקיבלתי מהמתנ"ס המקומי בנושא קורס החייאה התאים לי כמו כפפה ליד. אחרי שתרמתי את תרומתי הצנועה לכלכה המקומית, הגעתי לקורס בשעה שנקבעה וחיכיתי ביחד עם המדריכים לאנשים נוספים שהבטיחו לפקוד את האירוע. המדריכים היו שמננמנים ומדושני עונג (מהדונאטס כנראה) וחשבתי לעצמי שהם לא הדוגמא הטובה ביותר לאנשים שצריכים לדבר על החייאה כי יש להם פוטנציאל גדול להיות מוצלים (מלשון להציל) ולא לתת החייאה לאחרים. אחרי שחיכינו כרבע שעה המדריכה הבינה שאף אחד לא יגיע והתחלנו את ההדרכה אני, בחורה נוספת ושני מדריכים - ממש הדרכה אישית. פלאי הטכנולוגיה גרמו לזה שהקורס הועבר בוידאו ואם לא הייתה בובה שהתאמנו עליה הקורס היה בהחלט יכול היה להיכנס לקטגוריה של הדרכה וירטואלית. בשלב מתקדם של ההדרכה, המדריכה ציינה שהקורס מתעדכן כל הזמן ובגירסה הבאה שלו כבר לא צריך לתת לאובייקט ששוכב הנשמה. לא הפסקתי לגחך שכן פתאום הבנתי שהמיתון פגע גם בניסיונות ההחייאה של הציבור שמינואר 2011 יקבל רק עיסויי חזה במקום קומבו של עיסוי והנשמה... לאן נגיע אני שואל?