על תלבושות, משקפיים, שיער ועל פיליפנית אחת והכל בהונג קונג

אז יש כמה דברים אצל המקומיים שגורמים לך להרים גבה שאתה מסתובב ברחבותיה של העיר אפופת הפיח המגיע אליה מדרום סין ואולי הוא זה שגורם לתופעות שיפורטו בהמשך.

התלבושות של הגברים אבל בעיקר של הנשים מוציאות את האדם הנורמלי מאיזון ושלוות נפש שכה אפפו אותו עד ממש רגע לפני המפגש הגורלי עם עלמת החן או עלם החמודות מקומי בזמן שאתה עסוק חלך ממחשבותיך, חולפת על פניך בחורה מקומית ואתה לא יכול שלא לתהות האם מה שאתה רואה הוא חזיון שווא או שאתה טועה ומה שאתה רואה לנגד עיניך בכלל להיות מוגדר כאופנה ולהיות מפורסם בז'ורנלים צרפתיים המדוגמנים ע"י בר רפאלי. אחרי שראיתי לא מעט מוזריות אני מצאתי את עצמי אומר לעצמי כתגובה למארה העיניים את הדברים הבאים: "בחייאת אחותי היקרה, האם היום כשהתלבשת בבוקר שלפת בכוונה את המכנסים השחורות, גרבת מעליהם חצאית כסופה חצי שקופה, שמת על עצמך חולצה צהובה עם כפתורים משנות העשרים (הכוללים מלמלה לבנה), מעל לבשת מן עליונית בצבע בורדו, נעלת נעליים ורודות שטוחות עם פפיון, הושטת את ידיך אל עבר המדף הגבוהה של בגדי החורף בארון ושלפת מעיל בצבע טורקיז ובסוף אחרי שהתאפרת בכבדות ויצאת לשגרת יומך, הבטת במראה לרגע ואמרת : " ואללה אני נראית היום כוסית! "

השיער - הוא גם חוויה טראומטית. אתה מוצא בנות ובעיקר בנים עם תסרוקות שאפילו ידו הנאמנה של וידאל ששון בכבודו ובעצמו לא יכלו לעצב כי פשוט לא מלמדים את זה בשום בית ספר ובכל זאת קורים לזה אופנה. רוב התסרוקות לדעתי הם פרי יצירה של חשמל סטטי המשולב בברלנטין שאותו מורח על גבי שערו אותו אזרח תמים שבאמת חושב שהוא יראה קול. לא אחת שואל את עצמי אם עלם החמודות פשוט תקע את שתי אצבעותיו הימניות בשטקר שכזכור מייצר בהונג קונג 240 וולט ו הנ"ל קיווה שהטכנולוגיה (ששורפת פחם ומייצרם זרם) בשילוב עם איזה בודהא מקומי (שהוא מאמין בו ושאליו התפלל בבוקר) יעשו את המלאכה. אחי ואחיותי אנא הסתכלו שוב במראה לפני שאתם פוסעים לעיסוקכם וחשבו האם אתם יצירה שיכולה לשכון אחר כבוד במוזיאון שמציג אמנות פלסטית ורק אחרי שאתם עונים לעצמכם מבלי להסס לא אז צאו מהבית.

המשקפיים הם ללא ספק אביזר אופנתי חיוני אבל רוב המקומיים באמת זקוקים להם כדי לראות מה מתרחש סביב כי רובם פשוט חצי עיוורים - בינינו זה יכול באמת להסביר את שתי התופעות הנ"ל שלרוב עשויות לקרות בזמן שהם ללא משקפיים כי סביר שהם שמים את האביזר האופנתי רק לפני שהם יוצאים מהדלת פוקדים את הרחוב. אני טוען שהשילוב הקדוש של אופנה וצורך בראותי יוצר אצל המקומייים קומבינציות שלא ראיתי כמותם שנים הגורם להם לענוד על קצה אפם משקפיים שאלטון ג'ון בכבודו ובעצמו קנה אי שם בשנות השישים המאוחרות אחרת איך אתה יכול להסביר שבן אדם שפוי נכנס לחנות, משלם ממיטב כספו ודורש מהמוכר לעלות על כיסא, להושיט את ידו לעבר המדף השמאלי העליון ובמטוטא לשלוף משם מסגרת בצבע צהוב עם פרחים נוצצים בצבע ורוד???

הפיליפינית - ונשבע לכם שגם את השיחה ההזויה הזו שמעתי בהונגק קונג בעוד אני נוסע בטראם ועלמה צעירה ולא יפה במיוחד עולה באחת מהתחנות וזה הולך ככה:

"דגדגדגה דם דג דם דם תתה tuesday תה תהת הב הב ממממ דגדגדדגה ZAPATOS ... תרחבתודה בה דבה דבב דבבבד interview ... פהטקטטה קטא טקר ברבב צוקרי מוטולולולו פילפשובא (עצירה טקטית כדי לנשום) contract פררר פרה בב אתלוהו בברב גידידיד משקלוסורץ פיש קנטואלו בא משסבודי שצרא אההההה new employer פקזששששתהתהה בזגרובהלל ציקלמנו אספרנטרו ציקלופנטוסה אסרבליגנוה אלומו כושמוגמו SALAMAT".... וניתוק.

השיחה נראית כאילו היא לקוחה מתוך מפגשם הראשון של כוכבי סטאר-טראק עם חייזר אבל לא היא התרחשה בהונג קונג לנגד עיני ואני מוכרח להודות שהיא לא היתה זרה על כך שכן השפה הזו נשמעת בבתים רבים בהונג קונג שמעסיקים פיליפינית שללא ספק עושה את החיים הרבה יותר קלים. נכון אולי אנחנו לא מבינים את כל המילים ואת המבטא שנשמע כמו שילוב של ספרדית וערבית אבל אני יכול להבטיח לכם שכל תושב זר שמעסיק פיליפינית מסיק בעקבות השיחה את אחת משלוש האופציות הבאות:

• משפחה זרים עוזבת את הונג קונג והפיליפינית שמועסקת ע"י מחפשת מעסיק חדש
• הפיליפינית מאסה במעביד ומחפשת חדש כי הנוכחי מעביד אותה בפרך
• הפיליפינית מחפשת מעביד חדש כי הנוכחי מאס בשרותיה של זו הוא הודיע לה לאחרונה. אגב למעביד סיבות משלו אבל יכול להיות שאין לו יותר כוח ללבוש תחתונים מגוהצות או שהיא לחילופין מטריפה את דעתו באובססיביות שלה לנקיונות הכוללים אגב העלמת מסמכים חשובים לתוך מגרות אפילות שלא עולות על דעתך כשאתה צריך לשלם את חשבון החשמל.

אני לא הונג-קונגפוב; אני מאמין בסיסמה איש באופנתו יחיה כי אחרי הכל אנחנו חיים במדינה דמוקרטית ושלטון העם קובע את צו האופנה.אני גם לא רוצה להשמע מתלונן ולכן אסיים בדברים שבח כדי להיות פוליטיקאלי קורקט. הונג קונג היא קוסמופוליטית, יש בה קסם, כל אחד מוצא בה משהו ואני שמח שנפלה בחלקנו ההזדמנות להתגורר פה כדי לחוות את החוויה הזו ששמעתי גם על כאלה שמצהירים ואפילו מוכנים להשבע שאין מקום יותר טוב בעולם ואולי הם צודקים :-)