ביום ראשון האחרון נסעתי עם קבוצת הצילום שלי לעיר סינית דרומית בשם גואנדז'ו. האווירה היתה בסך הכל טובה ולמרות גשם הזלעפות (כן קשה לשלוט באביזרי הצילום כשאתה מחזיק מטריה ביד אחת ונחשולים של גשם שוטפים אותך בלי הפסקה) שמחתי שבחרתי לצאת לסיור. נסענו כמעט שעתיים לכל כיוון וכמעט ולא פציתי פה ... לא ניסיתי להיות אנטי-סוציאלי בכוונה אבל אודה שלא ממש ניסיתי להילחם בעצמי כדי ליצור חברויות עמוקות מדי. ברוב שעות הנסיעה וגם במהלך היום (תודה לאל שצילום הוא הובי יחידני) הייתי ספון בתוך עצמי ובדרך חזרה הרגשתי אפילו קצת בדידות בזמן שהקשבתי לצלילים נבחרים שבקעו לתוך אוזני השמאלית ממכשיר האיפוד שלי (שניגן מוסיקה רנדומלית) בעוד עין ימין קוראת בחוסר ריכוז בספר שהבאתי איתי. חברי למסע הקצר היו יותר עליזים ממני, הם ניהלו שיחות קצרות על ענייני דיומה וצחקו. אוזני הפנויה הקשיבה לחלק משיחותיהם וכך למדתי שרובם פנויים, שהם בעלי סטטוס סוציואקונומי דומה ושהם נפגשים לעיתים יותר תכופות מחוץ למסגרת של חוג הצילום ומכאן המכנים המשותפים והבסיס לשיחותיהם אבל יכול בהחלט להיות שרובם פשוט יותר חברותיים ממני. בתקופה האחרונה צילמתי די הרבה והעליתי חלק מהחומר לאתר פליקר וכמו כולם קיוויתי לראות פידבקים. אנני יכול להגיד שכל מה שהעלתי לאתר היה שווה צפייה אבל חלק מהתמונות היו בהחלט נחמדות אבל למרות זאת לא היתה כל תגובה ובשלב הזה כבר התחלתי לפקפק ביכולת היצירתית שלי, בחוש הראיה אשר יודע לברור מידע מעניין, בחלק מיכולותי הטכניות לתפעל את ציוד הצילום (כאן אני מודע שיש לי עוד הרבה מה ללמוד) ובשילוב (השילוש הקדוש) בן כל הקודמים שמקבע את מה שרואה העין לתמונה. תוך כדי השיחות נוכחתי לדעת שהחברה גם העבירו ביקורת על חוסר הביקרות באתר פליקר (בקבוצה שלנו) ואחד מהם הגדיל לאמר שהוא מראה את התמונות לידידיו בפורומים אחרים, הם כמובן מתפעלים מאוד ואומרים לו להפוך למקצוען בתחום אבל הוא יודע שאם הפידבק לא מגיע ממשהו מנוסה בתחום הוא לא ממש שווה הרבה ואני נוטה להסכים איתו. אגב באותו היום הכעיסה אותי התנהגות של אחד ה"שותפי" למסע אבל לא ממש בא לי להזכיר את שמו ולדבר על מה שעשה ואסתפק בכך שאגדיר אותו כסוציומט... אגב, תחושותי בקשר אליו העצימו עוד יותר כשקראתי את הסיבה שהנ"ל כתב כתגובה לשאלה "למה הצטרפת לקבוצה?" ובתרגום חופשי, "החבר" כתב: "תצטרף לקבוצה, כל קבוצה , תתחבר, תהייה בן אדם ולא רק רוח רפאים מול מחשב". בכל אופן, הצילום באותו היום היה די אתגרי ורובנו התעסקנו בחיפושים של צלליות בתוך שלוליות של גשם... ניסיתי להיות מקורי יותר וחיפשתי משהו מעניין והעליתי בחכתי את התמונה שמצורפת למטה ובשונה מהקודמות שפירסמתי בפליקר, הפעם, התמונה זכתה ללא מעט מבקרים ולמספר לא מבוטל של תגובות. כיוון שאנחנו (עבדכם הנאמן חוטא באותו חטא קדמון) כל היום עסוקים במה אומרים עלינו ואיך אנחנו נראים, אנחנו שוכחים את עצמנו ומבטלים בנקלה חלק מיכולותינו ועל זה אני יכול פשוט לצטט את דברי של צ'ארלס הורטון קולי (סוציולוג) שאמר : "אני זה לא מי שאני חושב שזה אני, אני זה לא מי שאחרים חושבים שזה אני, אני זה מי שאני חושב שאחרים חושבים שזה אני".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה