תפילה

אלוהי הכוחות החזקים, אני מתפלל שתתן לי את הכוח לא לרצות לשנות כל כך את העולם (וביחוד לא את בני) ובמקום להתכסח עם כולם (הרי ברור שאי אפשר לשנות סדרי עולם), הייתי פשוט רוצה לקבל אותו ואת הפרטים שדרים בו כפי שהינם. בתקופה האחרונה חזרתי להתנצח עם בני שהוא כמעט בן שבע. אני נורא רוצה לגרום לו להשתנות כי אני חש שהוא רפליקה שלי ולאת אחת אני מרגיש שהוא פשוט נוסע במסלול התנגשות ואם לא אגרום לו לסטייה קטנה הוא ימצא את עצמו באותו סרט שאני הייתי כוכבו הראשי במהלך רוב שנותי הבוגרות. כאן אני חייב מילת תודה לאדם הנפלא ביותר שפגשתי ושקוראים לו אשתי שאמרה לי בוקר אחד את המשפט הפשוט אבל הכל כך מורכב: "כך את עצמך בידים כי אני לא מתכוונת להיות כמו האמא שלך". היום והרבה בזכותה, אני יודע ואפילו מסוגל להסתכל לאחור ולהבין שאז לא התנהגתי כמו שצריך וגם לא העזתי לחיות חיים מלאים כי לא קיבלו אותי כפי שאני ובמקום, רצו שאחייה חיים של משהו אחר. להורי היה בראש איזשהו סקריפט די ברור על איך אני הופך להיות אחר (שונה מהם) אבל לצערם ולצערי, הפרדוקס הוא שככל שאתה רוצה שילדך יהיה שונה ממך (אבי לא רצה שאהיה פועל שחור כמוהו אלא הנדסאי אלקטרוניקה - טייטל יוקרתי דאז) ויחיה חיים מאושרים (כפי שאתה רואה ומבין אותם) יותר, הוא גדל בדיוק באותו מסלול שאתה לא ממש יעדת לו וחי את חייך או את חייו של משהו אחר שראית לנגד עיניך ב"יצור" שצריך להעתיק את חייו. כן כן, למרות ההתפתחות האישית שלי ולמרות תרומתה הגדולה של אישתי בנושא, אני נופל לא אחת לאותם מלכודות מסוכנות ובמקום לדבר על כישורי ויכולותי של בני כלומר במקום לראות את הצד החיובי והמלא של הכוס אני עסוק בלכתוב פה את מה שהוא לא . למרות שאני לא ממש אוהב את מה שאני עושה עכשיו אני מעלה את הדברים על הכתב כדי שיעזרו לי להשתנות ולהיות טוב יותר אז ככה ...לטענתי, בני לא פיתח עצמאות מספקת (אולי זה נובע מעצלנות וכניראה שגם מאובר פינוק), הוא לא תחרותי מספיק (הוא מרוכז בלהיות שטותניק ולהנות מהמשחק - מה רע בכך?), הוא נכנע בקלות (היום בבוקר הטריגר שהצית את ההתפרצות שלי היה העובדה שסרב שאשים לו טיפות אף כדי להקל על הצינון שלו - הוא ללא ספק מגדיר מחדש ו באופן שלילי את סולם כוח הסבל האנושי... ) והוא לא ממש אוהב לעבוד קשה כדי להשיג דברים ... הוא שאמרתי - רפליקה שלי! אני גדלתי בסביבה שלעולם לא יכלה היתה מסוגלת לייצר את אותם אלמנטים שהם הפכים לתאורים הנ"ל כי הורי גידלו אותי בסביבה סטרילית ,שמרו אותי ב"צמר גפן", פחדו שיקרה לי משהו(ההיתי חייב להתקשר כל הזמן כדי להודיע אם הגעתי ואיך היתה הנסיעה), לא נתנו לי לפתח דרך משלי, לא נתנו לי להתנסות ולא נתנו לי לכאוב מספיק כדי שאפתח סיבולת (האובר הגנה היתה בעוכרי הרבה שנים) ואני ברוב עוונותי הורשתי לבני כבר מגיל צעיר את אותה סביבת פיתוח ואם לא אשתי ,זו היה ממש שכפול גנטי של הסיטואציה שבא גדלתי אני עצמי. אני קורא ספר מקסים שמדבר על שינוי ובאחד מחלקיו הכותבת מזכירה פתגם הודי עתיק שאומר את הדבר הבא: "עדיף שתגשים את גורלך בצורה לא מושלמת מאשר שתחייה בצורה מושלמת את חייו של משהו אחר" ואני כל כך מסכים איתה הבוקר ומתפלל שיהיה לו את הכוח ליישם את התורה הזו.