להיות או לא להיות בעל כרטיס פלסטיק

תמיד יש פעם ראשונה אומר הפתגם הנדוש - בשבוע שעבר זו היתה הפעם הראשונה שניגנב לי הארנק. הארנק שלי ,כמו רוב הארנקים שבני אדם אחרים נושאים עימםלכ מקום על פני כדור הארץ ,הכיל פריטים חיוניים כמו כרטיסי אשראי, כרטיס זהות, שלל כרטיסי חבר במועדנים לא כל כך איניים,וקצת מזומן. נסער והמום מעט (הרי עד לפני שבוע עוד התרברתי בפני חברי שבמקום בו אני גר אפשר להשאיר חפצים שונים ללא השגחה והבריות הטובות הדרות סביבי יפנו את תשומת לבך לאבידה ויחזירו אותה לבעליה) ניסיתי לאתר את האדם (או הגברת - כי אצלי נשים אינם מופלות לרעה) שגנב את הארנק אך לשוא. התקשרתי לאישתי ובעצב סיפרתי לה את קורותי. ביקשתי ממנה לבטל את כל מה שאפשר היה לבטל כדי להקשות קצת אעל חייו של אותו ברנש או ברנשית שסחבו לי את ארנקי. בן הביטול של הכרטיסים הישנים לקבלת החדשים עוברים כפי שאת משוועים בנפשכם מספר ימים וכיוון שאישתי היתה צריכה לצאת את גבולות המדינה יום למחרת הגניבה לא התאפשר לה להשאיר לי ולו אפילו כרטיס אחד משלל הפלסטיקהאותם היא סוחבת באופן קבוע בארנקה שלה.כפתרון, החלטנו שיוותר בידי סכום מסוים במזומן שיעזור לי לעבור את הימים "הנוראים" נטולי כרטיסי הפלסטיק. לאמר את האמת שמחתי קצת שארנקי החדש והזמני הפריע לי קצת פחות בכיס מכנסי האחורי כשהתישבתי ואפילו נזכרתי בנוסטלגיות מתקופת הצבא באותם ימים בהם הארנק היה קצת פחות תפוח וכל קניה היתה דורשת מזומן... לא! אינני רומז שהתעשרתי מאז אותם ימים שגרמה לארנקי לתפוח בצורה אקספוננציאלית ולהכיל בקרבו מרשרשים במצב של הריון מתקדם. חשבון העו"ש שלי אכן במצב קצת יותר טוב מאז אבל, ארנקי היה בעברו הלא רחוק (בשבוע שעבר) שמנמן וכבד משקל הודות לתעשיית כרטיסי הפלסטיק שרק השבוע הבנתי בגילי הלא כל כך מופלג כמה יהיה קשה להסתדר בלעדיהם בעולם המודרני שבו אנחנו חיים ונושמים. כמעט כל המזומנים שהופקדו בידי למשמרת ולשימוש בעת הצורך התעופפו להם כלא היו (לא ידעתי שבמדינה שבה אני חי אפילו אם גונבים לך משהו זו חובתך הפיננסית "לרכוש" מחדש חלק מההטבות שהיו מצויות בארנקך עת היית בעליהם של אותם כרטיסים - כלומר הייתי צריך לשלם סכומי כסף לא קטנים כדי להנפיק מחדש תעודת זהות) וכשבכיסי מצויים מעט מרשרשים ואני נותר בליי האפשרות לפקוד את הכספומט (אותו חור פלאי בקיר המצוי בכל קרן רחוב כמעט) למשוך מזומנים ואו לשלם בהקפה בעזרת הכרטיס התחלתי חושב מה יהיה יותר נכון וכדאי לעשות עם הכסף. על כפות המאזניים היו למשל כוס קפה בסטארבקס או לחם , מסגרת באיקאה או נסיעה במונית ... דברים שבד"כ כלל אין אני חושב פעמיים אם כדאי לרכשם בשל עזרה קטנה מידידי כרטיסי הפלסטיק הסופגים כל חולשה פיננסית בלי לשאול יותר מדי שאלות מצפוניות.בעקבות המקרה וכדי לקצר את הסיפור, אסכם ואומר שחזרתי אחורה שני עשורים בזמן כדי לחוש ולו לשבוע מה זה אומר לחיות תחת עול תקציב. הפכתי לקונה קצת יותר שקול (לא קמצן) ועניתי בכנות רבה יותר על השאלה"לאן נעלם הכסף"? (שאלה שאנו שואלים את עצמנו לעיתים תכופות ולא תמיד יודעים את התשובה). אינני ממליץ בחום לאבד את הארנק ואו להמצא במצב ביש בו גונבים לך אותו - חלילה. אני מציע רק לחוות את החוויה המתקנת (אני יודע שבסתר ליבכם אתם אומרים שטיב האדם הוא כזה שהחוויה המתקנת תישכח ברגע בו אקבל את הכרטיסים החדשים) שאני חוויתי ע"י הפקדת הפלסטיקים אצל בן או בת הזוג - שבוע יספיק כדי לגלות איך הרגלכם משתנים.