האם נשאר אוטוריטה שנחשוף את ילדינו למאגרי המידע האינסופיים של העולם הוירטואלי?

אנחנו מגלים יכולות תפעול וירטואוזיות כשמדובר בעכבר ובמקלדת כי אי אפשר לחיות אחרת בעידן "התן לאצבעות ללכת במקומך" (סלוגאן ישן של דפי זהב ששייך לדור ההוא שלא ידע את הבלקברי). אנחנו מאמינים שאנחנו מבינים את רזי העידן הדיגיטלי כי אנחנו לומדים במהירות לשלוט בכל טכנולוגיה חדשה שצצה לה חדשות לבקרים. אנחנו אפילו נוטים ליפול למלכודת האשלייתית שנהייה מסוגלים לעמוד בקצב המסחרר של התפתחות הטכנולוגיה כי אנחנו הדור שחי לפני הדוט קום וגם אחריו. ולשם מה הפתיחה האפוקליפטית אפסס? ובכן ... כשהיינו ילדים וזה לא היה מזמן (שר לו פעם אמן ענק שהלך בינתיים לעולמו) לא היה אינטרנט (לפחות לא משוכלל כמו שהוא היום) ... לא היה מחשב בכל בית, ובכל מה שקשור למידע, ההורים נתפסו כאוטוריטה - בגלל גילם (גילויי ריספקט בסיסיים),השכלתם,נסיונם אבל ביחוד כי מידע לא היה זמין כל כך כמו שהוא זמין היום. כן, היתה ספריה עירונית והיו עיתונים ואמצעי תקשורת דיגיטליים וגם אנציקלופדיה בריטניקה ומכלל (למי שלא היה יכול להרשות לעצמו את הסימפוניה הבלתי גמורה של האינציקלופדיה העיברית ל עשרות כרכיה) אבל, שרצית לשאול שאלה ולקבל תשובה מהירה הלכת לאמא או לאבא או מקסימום לאיזה דוד - מן נאיביות שכזו שלאנשים הקרובים אליך (כי עליהם אתה הכי סומך בעולם) יש את כל התשובות שאתה צריך (נכון בשלב מאוחר יותר הנאיביות מתנדפת - זה קורה בגיל הטיפשעשרה אבל עד אז הנאיביות מרככת ומרפדת קצת מהעולם החיצון). כשהטכנולוגיה לצידי, אני לפעמים מרגיש כמו גירסה משופרת ומשודרגת יותר של הורי. אני נוטה להאמין (למרות גילי הצעיר וחוסר נסיון החיים) שאני יותר חכם מהורי כי יש לי גישה ליותר מידע אך לא אחת אני מהרהר אם אותו מידע שמצוי בעולם הוירטואלי לא ימצא בעוכרי בבואי לשמש אוטוריטה.לא, אני לא מתיימר לדעת הכל אבל, לדעתי, חלק מהגדרות התפקיד של הורה (ילדים הרי מצפים לזה) הוא לשמש בין השאר כאותו כמקור ידע וזו כדי לצקת בילדים בטחון , לבנות ולעצב עבורם עולם קצת יותר נאיבי לפני שיתמודדו עם העולם. לעיתים, אני מוצא את עצמי בסיטואציות קצת מביכות שבהם ילדי שואלים אותי שאלות שאין לי תשובה מהירה ומספקת בשלוף. אגב, שאלותיהם כבר בגיל צעיר סבוכות (בהשוואה לשאלות שלי להורי באותו הגיל) המה ומכיוון שהם זוכרים הכל (בעיקר את הטעויות שאתה עושה) אני לא מעז לשחזר טעויות שהורי עשו (למשל לענות תשובות לא נכונות שנחקקו בזיכרוני לטווח רחוק) ולכן ,לא פעם, אני שולף את מטה הקסמים, (הרי כבר התרגלנו כמו שכתבתי בפתיחה שמאגרי המידע האינסופיים נותנים מזור לכל קושיה) ומדווח לילדי חגיגית (כי אני הרי גם אבא אבל בעיקר חבר) שהמחשב (הם עדיין לא מבינים את הקונספט של עולם וירטואלי) הוא המעוז והמשענת שהעידן הטכנולוגי מספק ... כן אני מודה בפניהם לא אחת שאבא לא יודע הכל, שאבא עושה טעויות, וכדי למצוא תשובות ולתקן טעויות אנחנו פונים לאותו יצור שמכיל בקירבו את המידע הרצוי. ילדי הצעירים והמאוד פיקחים כבר פתחו יכולות עכבר ומקלדת לא פחות טובות משלי ולשמחתי הם עדיין לא גילו את צדדיו המרובים (קיסמו ועצבותו להזכיר שניים מני רבים) של העולם הוירטואלי. אין לי בעיה לאבד מסמכותי כהורה (בשונה ממה שמרמזת הכותרת) , אך מה מצער אותי באמת הוא העובדה שעידן התמימות עבורם יהיה הרבה יותר קצר משלי - ימים יגידו.