לגו - ילדותי השנייה! ויש לי הרבה מה ללמוד...

לצערי שהיית ילד לא נתברכתי במשחקים רבים ובמישור הלגו, זכרונותי היחידים מאותה תקופה כוללי קופסת לגו קטנה שבמקור הרכיבה בית עם כמה רעפים אדומים ושני עצים ירוקים שמזכירים ברוש (אגב, אם זכרוני אינו מטעה אותי, לא משנה כמה פעמים ניסיתי להרכיב את החלקים כך שייצגו דמוצ דמיונית בתצורה אחרת, תמיד חזרתי לתצורת הבית המקוריצ כי לא היו מספיק חלקים) ואה כן ... גם זכור לי במעורפל שאחרי ניתוח להוצאת פוליפים בגיל שלוש, קיבלתי מאיזה בן משפחה רחוק ספינת לגו בצבע לבן עם סיפון כחול ומשום מה היא נעלמה לאחר שהגענו הביתה - אולי הזיתי בהשפעת החומר המרדים שקיבלתי את המתנה (כי לא היה לגו כזה מלכתחילה) ואולי היה לגו אבל הורי החליטו להצניעו כיוון שלא היה להם ממש חשק לשבת איתי על הריצפה ולהרכיב אותו ...עכשיו כשעברו יותר משליש מחיי, זה ממש לא משנה מה היתה הסיבה המקורית לחסכים הצבעוניים שלי, היום יש לי הרבה יותר לגואים ואני חווה סוג של ילדות שנייה. האמת היא שהלגו לא שייך לי אלא לבני ומדי פעם כשאנחנו משחקים אני חוטא קצת (למרות שאין בכך כל רע) כי אני לא מספר לו שאני נוטל על עצמי באותה עת מספר תפקידים - האחד, האב המחנך שמבלה שעות איכות עם בנו ובא בעת אותו ילד שמחפש תשומת לב ונהנה לשוב למחוזות ילדותו תוך כדי הרכבה של אוניות, מכוניות ושאר יצורים דמיוניים. אחד הדברים שעדיין לא השכלתי להפנים (אולי בגלל החינוך שקיבלתי אבל אני משתדל להשתנות) הוא שלגו (מרגע שבנית את המודל) איננו נועד לתצוגה בלבד. אחד השעשועים הגדולים ביותר של ילד הוא הפירוק וההרכבה מחדש ומה לעשות זה לא תמיד יוצא כמו בחוברת כשמרכיבים בפעם השנייה - בפעם הזאת המתודה הפרוצדורלית חשובה פחות והרבה יותר חשוב לאפשר לילד להפליג על כנפי הדמיון למחוזות רחוקים ולהיות משוחרר ממעצורים כדי לאפשר חשיבה מחוץ לקופסא. היום אני יודע שכיף להפסיק הכל (גם אם אתה באמצע תרגיל חשוב שאתה צריך להגיש - אתה לומד שהזמן חולף ביעף ורגעי הנחת האלה לא יחזרו לעולם) ופשוט לשבת על הריצפה עם ערמת לגו שנשפכה על הריצפה משקיות בית החרושת וללמד את הבן שלך איך בונים בעזרת אותם פיסות צבעניות והוראות מפורטת (לפחות בפעם הראשונה כי יש דברים שצריך לעשות באופן מסודר למרות שבאופיי אני לומד דרך הידים והרגלים - תוך התנסות ולרוב בדרך הקשה) מכונית מירוץ.