לפני מספר שבועות הצטרפתי למעודון צילום שנפגש פעמיים בחודש. הפגישה הראשונה בכל חודש מתרחשת באתר שנקבע מראש כמעניין לצילום והפגישה השנייה מתרחשת שבוע לאחר מכן ובה מנתחים את התמונות שחברי הפורום העלו בחכתם - הביקורות הם בונות ולרוב מתקיים דיון ובו מסביר ה"צלם" מדוע התעניין באובייקטים שצילם ולאחר מכן חברי הקבוצה מספקים אינרפרטציות משלהם ונזרקות לחלל עצות שימושיות. למרות שרציתי מאוד ואף תכננתי את הלוגיסטיקות הנדרשות, לא התאפשר לי להגיע לפגישה האחרונה בגלל בעיה משפחתית. בפגישה האחרונה החליטו חברי הקבוצה שהם מצלמים את הונג קונג בלילה וכיוןן שזה נושא מעניין שדורש הבנה, תכנון ונסיון הצטערתי שלא הגעתי והחלטתי לא לוותר.... סימלצתי לי את אותה סיטואציה (הזמן המקום) כמה ימים למחרת וניסיתי לצלם תמונות ברוח אותו מפגש שפיספסתי. מילת המפתח שמתארת את מה שניסיתי לעשות היא כוונות ... כמו שהזכרתי היו לי כוונות טובות להגיע. צילמתי מספר צילומים והחלטתי שאני מציג כמה מהם לחברי הקבוצה בפגישה השנייה. בפתיח של הצגת התמונות התנצלתי בפני הקבוצה על שבירת מוסכמות פוטנציאלית (היינו הצילומים לא נעשו בארוע המשותף) אבל נוכחתי לדעת שאחרים ביצעו מעשים דומים והבנתי שאני בחברה טובה. המשכתי את הסברי וטענתי שלא ממש מצאתי אובייקטים מעניינים באותו ערב וכשחשבתי על התמונות שאני עומד להציג הבנתי שהמכנה המשותף שלהם הוא הכוונה ופחות התוצאה הסופית. הסברתי שידעתי בדיוק מה אני עומד לעשות , שאהבתי את עמדת הבימוי ואולי יותר מכל את האתגר הצילומי שהכוונות יצרו. סיכמתי שלצערי בגלל מגבלות זמן ואי שיתוף פעולה מצד האובייקטים המצולמים לא הצלחתי להפיק את התוצאה הסופית הרצויה והבטחתי לעצמי שאשוב לאותו מקום כדי להתנסות שוב באותו אתגר. למרות שבד"כ באמנות\יצירה המוצר הסופי חשוב יותר כי אותו רואים ואותו מבקרים אבל לפעמים חשובה לא פחות הכוונה והדרך שבמקרה הזה כללה תכנון קפדני, ניסיון , ניסוי וטעייה ואולי יותר מהכל התמדה בכדי להגיע לאותו לאותה תוצאה סופית שהרעיון התניע. זכיתי לשבחים על מקוריות החשיבה וחברי הקבוצה הביעו התפעלות מהתמונות שהראתי שאחרי הכל ולמרות שלא היו בדיוק מה שרציתי היו יפות כשלעצמם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה