יום שלישי, 9 בדצמבר 2008
על טעויות ,תהייות וחוכמה
בכל שעור פסנתר אני לומד משהו חדש על עצמי. לא אחת אני מרגיש שבסשנים הללו אני משלם על טיפול אחד ומקבל שניים. בשעור האחרון קראו מספר דברים וכל אחד האיר על פאן אחר באישיותי המורכבת..... בקשה מצדה של המורה להיות יותר אסרטיבי וללחוץ על הקלידים חזק יותר העלתה את הסוגיה שגודל וחוזק לא קובעים אלא טכניקה ... באותו רגע לא יכולתי לעצור את עצמי ,לבשתי חיש את תחפושת ליצן החצר וניסיתי לספר בדיחה אולי כדאי להחלץ מהמצב מביך. כמובן שהיא לא היתה מצחיקה והמשכנו בשעור ... בקשה אחרת שלה להרים את הראש (לטענה כל פעם שאני מנסה להתרכז אני מוריד את הראש ועוצם עיניים) שוב הוציאה את אותה חליפת ההתגוננות ושוב ניסיתי לספר את הבדיחה הנדושה על הבלונדינית שמרכינה את ראשה כדי לרכז את האי קיו הבודד שיש לה ... כמובן שלא התאפקתי ושחררתי בדיחה בלונדינית נוספת על אותה בלונדינית שגילו אצלה שתי אי קיו ולאחר שמדענים חקרו הם פשוט גילו שהיא בהריון. ואחרי שהקודמת לא הצחיקה ניסיתי להחלץ מהקטע המביך ולסיום סיפרתי בדיחה אחרת על בלונדיניות (שרלבנטית לאזורנו - מזרח אסיה) ... למה בלונדינית לא רוצה ילד שלישי? כי היא קראה בעיתון שכל ילד שלישי הוא סיני... כשחשבתי לעומק למה אני עושה את זה..הבנתי שאולי זה קשור לעובדה שאני נורא רוצה להיות פופלרי והומור היא דרך אחת מיני רבים כדי להשיג זאת??? לקראת סוף אותו שעור שאלתי את המורה מדוע נבחרו אקורדים ספיציפיים לסידור מסויים שניגנו והיא ניסתה להסביר את הלוגיקה שלוותה בתאוריה עמוקה יותר שלא הייתה ממש נחושה לי כדי להבין מדוע כך ולא אחרת הרי במקום שבו אני נמצא היום זה לא ממש משנה ... ניסיתי להבין למה שאלתי אותה את השאלה הזו ואחרי כמה דקות הבנתי בעצם שזוהי חליפה נוספת שמנסה לתת פתרונות דומים... פעם זה היה קורה יותר... הייתי שואל שאלות כדי להשמע חכם ולהציב את העונה במצב לא נעים רק כדי להיתפס בחברה כאינטיליגנט (כן אני מודה שלפעמים אפילו לא ממש הקשבתי לתשובה) ... היום אחרי שנכוותי אני מנסה כמובן להמעיט בהרגל מגונה זה אבל זה לא תמיד מצליח ... למה בדיוק אני עושה את את מה שאני עושה ??? שאלה טובה! קטונתי מלענות על שאלות כאלו - נסתרות דרכי האל. על דבר אחד אני שמח - שהחלטתי להתמיד בשעורי הנגינה. אפשר לאמר שאני משתפר. אגב עם אותה המורה למדתי בדרך הקשה שאין קיצורי דרך ושחייבים לעבוד קשה ויותר מכל להתמיד. ואגב התמדה, בשבועות הקרובים אני עומד לסגור מעגל ולסיים את ספר השלב הראשון בלימודי פסנתר למבוגרים שרכשתי לפני שש שנים ולאמר את האמת - לא האמנתי לעולם שאסיים אותו :)
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה