להיפרד ...

היום לפני שנה נקבר אבי בחלקה זוגית שאותה רכשנו עבורו כשאימי נפטרה. לפני שנה פחות שלושה ימים בצהרי יום ו' קיבלתי את ההודעה על מותו של אבי, אחותי שגרה בישראל התקשרה אלי כדי לאמר לי שבלילה הקודם הוא לא חש בטוב ושלפנות בוקר הוא נפטר ושכל זה קרהבבית האבות שבו הוא דר מאז שהחלטנו עבורו שהוא לא יכול יותר לדאוג לעצמו. בזמנו, גם הוא וגם אנחנו היינו מבסוטים מהסידור - למען האמת, כולנו חוץ מאחותי שעדיין הייתה מקבלת ממנו כעשר הודעות קוליות ביום. הבדל השעות בן הונג קונג לישראל הוא +5 לטובת הונג קונג ובאותם הרגעים שבהם אבי נאבק על חייו, אני החלפתי הודעות טקסט עם חבר שגר בקנדה ובן השאר העברנו אחד לשני לינקים של מוזיקה מזרחית מיוטיוב והאווירה היתה די שמחה. כמובן שאת הדברים אני אומר בדיעבד, לא ייחלתי למותו של אבי אבל אני לא יכול להעיד שממש חיבבתי אותו - בעיקר לא בשנותיו האחרונות שבהם הוא נגלה לנו כאדם חלש וחסר חוט שדרה. כאמור באותו יום ו' דקות לפני שעור הפסנתר המתוכנן שלי קיבלתי את הידיעה על מותו הפתאומי, ביקשתי מהמורה שלי לשחרר אותי מהשעור ואחרי שהודעתי לאשתי, הלכתי ברחובות וניסיתי למצוא סיבה לבכות אבל זה לא קרה. הוא לא היה כל כך מבוגר (78) ובחוג המשפחתי תמיד צחקנו שהוא יהרוג את כולנו והזכרנו שהוא ודאי לא ימות ( למרות שהדבר שהוא הכי פחד ממנו היה המוות עצמו) קודם כי הוא ימצא דרך כלשהי לתרץ את המשך השארותו בחייםעל חשבונם של אחרים. בדיוק שנה מאוחר יותר (היינו בסוף השבוע האחרון) בילינו עם הילדים בקלאב מד בפוקט והיה להם ולנו מאוד כיף. רוב היום הם היו עסוקים במועדון הילדים ובפעמים המעטות שפגשנו את בני (כן הלכנו מספר פעמים למיני קלאב כדי לבדוק מה קורה איתו כיוון שהקונספט של הקלאב היה זר לנו ולו ורצינו בתור הורים פולניים לוודא שכיף לו ולא חסר לו שום דבר), הוא התעלם מאיתנו באלגנטיות והתברר לנו שהוא עושה את זה כי אנחנו היינו ההורים היחידים שבאו לבקר במהלך היום - הדבר גרם לו למבוכה ואולי הוא אפילו קצת התבייש בנו (חשבתי שזה יגיע בגיל קצת יותר מאוחר אבל זה קרה לראשונה בסוף השבוע ...) ולכן התנהג כמו שהתנהג . בעקבות אותם תחושות התחמקות ובושה, ניסיתי להיזכר באבי ושאלתי את עצמי אם אני מתגעגע אליו. התשובה שהגעתי אליה לצערי היא שאני לא מתגעגע ובסתר ליבי (מאוחר יותר גיליתי לאשתי) התפללתי שאני לא רוצה להגיע לגילו ולהיות שנוא ע"י ילדי כשהדבר היחידי שהם חשים שנזכרים בי הוא בושה. אז אין לי הרבה מה להגיד עליו (לפחות לא כרגע) ,אני גם לא בוכה שאני כותב את הדברים וגם לא מתגעגע כמו שכבר אמרתי ... אני גם לא מאמין גדול אבל אם יש דבר כזה שנקרא גלגול נשמות, אני מקווה עבורו שהוא מצא את השלווה ושזו מתעלת אותו למצות את הפוטנציאל שקיים בו. היה שלום אבא.