"קולי נעלם ליבי נרגש - בא לשכונה בחור חדש!"

ילדנו השלישי (אח של י' ושל מ') נולד לפני שלושה ימים והיום חזרנו איתו הביתה. השמחה רבה וכולם רוצים לעזור והילדים, הם בעיקר רוצים לגעת ולנסות את הצעצוע החדש. במהלך שהותה של אשתי בבית החולים ניסיתי ככל האפשר לאזן בן הרצון לעזור לה ול ת' שזה עתה נולד ומאידך גיסא להיות עם ילדי האחרים כדי שהמעבר לתקופה החדשה בחייהם תהיה חלקה עם זכרונות נעימים נטולי קנאה. את רוב הזמן בילית בבית החולים בגלל פריביליגיה ענקית שיש לנו שנקראת כ'. כ' היא נני שגרה איתנו - למעשה היא הרבה יותר מנני כיוון שהיא דואגת למשק הבית (הכולל כביסות, נקיונות, כלים והכנת אוכל) ועוזרת לנו לטפל בילדים ועוד הרבה דברים (עיין ערך פיליפינית בהונג קונג). אבל כפי שכבר ציינתי ניסיתי להיות עם ילדי הבוגרים ככל שהיה ניתן מה שכלל ארוחות משותפות ובילוי זמן איכות במשחקי ויי ובצפייה במבחר סרטי אנימציה שהם כל כך אוהבים. בערבים הייתי חוזר הביתה בסביבות תשע ובני היה מחכה לי. בכל יום הוא היה מחכה שאמלא משאלת לב נסתרת שלו שכללה שינה במיטה שלי וצפייה בסרט אנימציה שבדרך כלל ראה מוקדם יותר במהלך היום. כמובן שכל יום הגשמתי לו את המשאלה והוא החזיר לי חיבוק ואמר לי שאני האבא הכי טוב בעולם :-) את בתי היה קצת יותר קשה לרצות כי היא ביקשה להתלוות אלי לכל מקום שהלכתי אליו ומכיוון שהלכתי בעיקר לבית החולים היא כמובן הצטרפה אלי ברוב מסעותי לפיק של הונג קונג שדרך פתלתלה מובילה אליו וגורמת לנוסע להצטער שאכל את ארוחת הבוקר שלו כיוון שרוב הסיכויים שההנדיעה בדרך זו תסתיים בבחילה. תינוקי ת' הוא יצור מדהים והתרגשתי מאוד שיצא מבטן אמו. התרגשתי אף יותר כשאחזתי בו לפני יומיים כשבכה וגיליתי שיש לי את היכולת להרגיע אותו בנשיקות קטנות בעורפו תוך כדי זמזום של שיר עברי שכלל הרבה בסים. ת' מתקדם כמצופה, בסדר רנדומלי הוא אוכל, מחרבן, משתין, ישן, בוכה, עושה גראפס שדופקים לו על הגב, מסתכל על הסביבה בעינייים בוחנות ולופת את אצבעך אם אתה נותן אותה בידו הקטנה. בזכות קורס שאני לוקח בפסיכולוגיה התפתחותית למדתי להעריך את כל הדברים הקטנים הללו ולא לקבלם כמובן מאליהם ולא היה שמח ומאושר ממני שראיתי את כל הנ"ל מתרחש מול עיניי. בן אם אתה אדם מאמין ובן אם אתה לא מוכרחים להודות שהדברים הללו מופלאים ושיש איזשהו כוח מגי או אבולוציוני שדואג לסנכרן את כל המערכות ולייצר את אותם התופעות המרשימות שתארתי. אז הנה אני (אחד שמעיד על עצמו כמי שלא ממש יודע לעשות מולטי-טסקינג) מוצא זמן, יושב כאן בסלון וכותב את הדברים הללו כשבני הגדול משחק מולי בקונסולת הויי, בני הקטן שוכב בעריסה לאחר שלגם ארוחה דשנה ממחלבותיה של אמו בעוד אימו ירדה לסופר ביחד עם בתנו כדי לרכוש מצרכים לקראת בואם של הוריה - ואין מאושר ממני.