מחשבות, הזדמנויות ופיספוסים

לא הייתי במוזה, עברו עלי ימים קשים ולא כתבתי כבר שבועיים. הבוקר החלטתי לכתוב משהו קצר על המחשבות
שעוברות לי בראש בושא המעבר. בעוד קצת פחות משבועיים אנחנו עוזבים את הנוחות ההונקונגית וחוזרים לתפוח הגדול - טוב לא ממש בתפוח אבל מספיק קרוב כדי לקפוץ אלי כשמתחשק. הרגשות הם מעורבים. אין לנו חרטה על ההחלטה לעזוב - אני אפילו חושב שהיא מבורכת כיוון שהיא מוציאה אותנו מ"אזור הנוחות" הסביל וגורמת לנו לחשוב מחדש ובצורה פעילה על הדברים החשובים באמת , על האופציות שיש לנו ועל הדרך שבה צריך לפעול כדי לגשר בן הרצוי לפוטנציאל. יש שאומרים שעשינו בחירה לא נכונה כי אסיה פורחת וצומחת וארה"ב נובלת ודועכת ולכן כדאי להיות קרוב יותר למי שבעתיד הקרוב ישלוט בעולם. אגב יש כאלה שטוענים שהענק הסיני כבר שולט עכשיו ורוב אומות העולם כולל ארה"ב טומנות את ראשן בחול כמו בת יענה ומתכחשות למציאות. אין ספק שרגשותינו מעורבים, אני יודע שהיו לנו סיבות מספיק טובות לבצע את המעבר הגדול וכנראה שרק ימים יעידו אם עשינו בחירה חכמה. מה שבטוח שנצטרך לעשות בכל מקרה הוא לכלכל את צעדינו בתבונה וליצור אפשרויות והזדמנוית שונות כדי שאם נבין בעתיד הקרוב שהעתיד נמצא במזרח, נוכל לשים את פעמינו חזרה. מה שמנחם אותי הוא העובדה שיש לנו ניסיון (מגורים ועבודה באסיה - אחרי הכל 4 וקצת שנים לא הולכים ברגל ולא יורדים כל כך מהר לטימיון) ושבגלל המעברים הקודמים, נוכל לעשות זאת שוב אם נרצה בכך. לפני כמה ימים מצאתי את עצמי אומר ל ג' שאני מלא תקווה בנושא המעבר. הסברתי לה שאני מאמין שהוא פותח בפנינו הזדמנויות שונות ושאני מקווה שנשכיל להסכים על הדברים החשובים (למשל ש ג' תעבוד פחות ותגיע כל יום הביתה) ולפעול בהתאם כי יש לנו עכשיו הזדמנות. המשכתי לטעון שאנשים בעבר באו לתפוח הגדול כדי להתנסות ולעשות דברים גדולים - אחרי הכל אם אתה מצליח שם אתה יכול להצליח בכל מקום בעולם כדברי פרנק ס'. הוספתי שלמרות שאחת מהסיבות למעבר היא הרצון להשתקע ולהפסיק להתנייד בעולם, אני מאמין שאנחנו לא צריכים לעבור ולהיות אנשים ממוצעים עם עבודה ממוצעת. לא שיש צשהו רע בלהיות ממוצע אבל אם אתה כבר מגיע לתפוח ולא מעיז ומתנסה, אתה כניראה מפספס משהו. אני לא יודע אם המחשבות החיוביות שלי הם ניסיון לשכנע את עצמי שעשינו בחירה נכונה (האדרת קנייה כפי שזה נקרא בספרות המקצועית) - יכול להיות שכן. אני באיזשהו מקום מרגיש שבאמת ניתנת לנו הזדמנות בלתי רגילה לעשות משהו גדול ושאנחנו חייבים לנצל את ההזדמנות הזו שכן יותר מסביר שלא תהייה הזדמנות נוספת (יכול להיות שאני טועה) ... אם נחיה חיים רגילים ונגור בעשור הקרוב באותו מקום בלי לעשות משהו יוצא דופן, נמצא את עצמנו קרובים מאוד לגיל חמישים עם מחשבות על פנסיה ומגורים בפלורידה ואז יתכן שבאמת נרגיש פספוס.