האם אפשר להמציא שוב את הגלגל?

אף פעם לא חשבתי להיות ממציא פטנטים אבל לאחרונה היו לי כמה הברקות (כך לפחות חשבתי) אבל די מהר גיליתי שהשנה היא 2011 ואת מה שהיו צריכים להמציא כבר המציאו וכניראה שרק לי לא סיפרו ... אתמול בערב, אחרי שאשתי ביקשה ממני לשים בתוך המייבש את הכביסה הרטובה, מצאתי את את עצמי אוסף מתוך מכונת הכביסה חצאי זוגות גרביים בשלל צבעים וגדלים ובאותו הרגע שאלתי את עצמי האם יש אפשות להקל על עקרי ועקרות הבית הנואשים במאבקם האבוד בתוף זולל הגרביים? התשובה לא איחרה לבוא וכמו בסרט מצוייר, גם עלי זרחה הנורה שנדלקה מעל הראש של אדיסון כשהוא המציא את נורת הליבוןף. רצתי במעלה המדרגות וסיפרתי לאשתי, בטון רדיופוני כפי שעושים בערוץ המכירות בטלוויזיה, על המצאת המאה - מתקן, מן "אזיקון שכזה מחומר שעמיד למים וחום שאינו מרעיש מתוף, שמאפשר לבעל הגרביים לאחד את גרבו השמאלית עם הימנית בתום השימוש היומי ולא לפחד כלל שהזוג לא ישוב לשרת אותו נאמנה אחרי סבב כביסות וייבוש. בטון מלא התלהבות סיפרתי לאשתי שהמתקן המתוחכם ילווה את אותם זוג גרביים מסריחות בדרך החתחתים הסבוכה שמתחיל בסל הכביסה הכסוף של איקאה ומסתיים כשהם שוכבים נקיים ומדיפים ריח טוב של לבנדר בתוך מגירת הגרביים. למרות שהיא יודעת יותר טוב ממני, הסברתי לה שהדרך פתלתלה וארוכה היא, טענתי שסל הכביסה הכסוף של איקאה מגיע למרתף ושם הגרביים ושאר הכבסים כוססים את ציפורניהם וממתינים עד שמישהו מבני הבית, בד"כ העוזרת או אשתי, ממיין אותם ומניח אותם בתוך מתקן צבעוני אחר שמפריד בן הכוחות כדי שלא תקבל חולצה שהייתה פעם לבנה ובוהקת חזרה בצבע ורדרד חרדלי. המשכתי לתאר את המסע המפרח והסרתי שמהסלים הצבעוניים הגרביים עם "האזיקון" שלי נשפכים פנימה לתוך מכונת הכביסה שמהווה את השלב הקריטי ביותר עברונו הנני ממציא את המתקן הלוהט, המתקן המתוחכם שלי לא נותן לזוג הגרביים להיפרד כשהם מסתובבים עם מיטב חבריהם וחברותיהם, הבגדים, בתוך תוף רטוב, קר ואכזר שכשהוא מסיים את מלאכתו, הוא משמיע צפצוף המורה על סיום ואז מגיע משהו אחר, בד"כ עבדכם הנאמן, שלוקח את הכבודה ומשליך אותו, בדיוק כפי שעשה אתמול, לתוך תוף אחר שמייבש לבגדים את הצורה אלא שהפעם, התהליך ארוך יותר, חם יותר והוא גם מוריד באופן עקבי ייבוש אחרי ייבוש את שלל סיביהם של הבגדים עד אשר הם נעשים נקבים נקבים חלולים חלולים, נקרעים ונזרקים לפח. בסוף התהליך, אדם אחר, בד"כ העוזרת או אשתי, מחפשים את הגרביים התואמות בן שלל הכבסים, מגלגלים אותם אגב קיפולם של כבסים גדולות יותר, מניחים אותם בסלי פלסטיק לבנים שעולים חזרה לקומה השנייה ואז ממיינים אותם שוב לתוך מגירות מתאימות. או או צהלתי בפני אשתי - זוהי אכן המצאה גאונית שתכניס לנו מליונים ... כבר חשבתי על תמחור ועל המזומנים שזורמים לחשבונות הבנק שלנו ואפילו ראיתי בעיני רוחי את עצמי מספר לנכדים שסבא וסבתא, שהקימו חברה של מוצר אחד, התעשרו מאזיקון קטן מפלסטיק שמאגד גרביים. הלכתי לישון שמח וטוב לבב ובבוקר קמתי ואמרתי לאשתי שמוכרחים לקחת את הרעיון הזה כמה צעדים קדימה כי באמת שיש פה פוטנציאל אדיר. אשתי הסכימה והכינה לנו קפה. אמרתי לה שאני קופץ לשרותים כדי לעשות את צרכי ונטלתי עמדי את מכשיר האייפון הדגול. בשרותים שוטטתי ברשת ו"גוגלתי" את המילים ,"אוחז גרביים", ואז נפלו פני, מספר חברות, נורדיות וצפון אמריקאיות חשבו על הפטנט לפני ועשו מיליונים ... המתקן הומצא ואת הנעשה לא ניתן להשיב. סיימתי את מעשי בחדר האמבט, שטפתי את ידי וירדתי אבל וחפוי ראש לאשתי. הסתכלתי לאשתי בעיניים ואמרתי לה בזו הלשון: "אנחנו בשנת אלפיים ואחד עשרה, את מי ניסיתי להצחיק, את הכל כבר המציאו ...". מאוחר יותר שוטטתי ברשת וגיליתי שאכן יש לא מעט חברות שעוסקות בתחום (סוק מאטץ וסוק פרו להזכיר שניים), שהמחיר של מחזיק הגרביים הוא נמוך (כרבע דולר ... שהוא הרבה יותר ממה שאני תכננתי לתמחר את האזיקון שלי) אבל שלמרות שיש לא מעט מהללים, יש גם כאלו שהתלננו שהמחזיקים מזיקים לגרביים ופורעים בהם רכבות. באותו הרגע הבנתי שהעובדה שגיליתי שמה שחשבתי עליו כבר הומצא איננו סוף פסוק - ניחמתי את עצמי ואמרתי לעצמי, וזהו המסר שאני מנסה להעביר כאן, שיכול להיות שהכל כבר הומצא אבל שיש ללא ספק עוד הרבה מקום לשיפור ולכן לא צריך להישבר שכן מתישהו, גם עלי תזרח השמש והרעיון או "השיפורון" גם הם יגיעו!