עץ או פלי

בשבוע האחרון הייתי טרוד בשאלה האם כדאי או לא כדאי לרכוש רכב.  מאז שאנחנו דרים בהונג קונג, לא הרגשנו צורך ברכב שכן אמצעי התחבורה באי מגוונים ויחסית זולים. מכונית במקום שבו אנו גרים, נחשבת בעיני רבים למועקה כבדה. הסיבות לכך הם מרובות. עלות התחזוקה מול ההנאה מהשימוש ברכב הופכת אותו ללא כדאית (רבים נוהגים ברכב בסופי שבוע בלבד ונהנים מעצם הידיעה שרכבם חונה בחנייה ושהוא זמין בכל עת שיחפצו למרות שהם בד"כ מעדיפים תחבורה ציבורית על פניו) ובנוסף, ריבוי כלי הרכב על הכביש ,נהיגתם המופרעת של המקומיים (שמהווה לרוב סכנה ממשית לכל פרט אפילו אם הוא לא בעל רכב) , הרחובות הצרים, הצפיפות ומצוקת החניות הופכות את כלי הרכב ברוב הפעמים למטרד ולאחריות מיותרת. למרות הנ"ל מצאתי את עצמי השבוע במצב שבו כמעט קניתי רכב משכן שעומד לחזור חזרה לארצו בתום השליחות שלו. הרכב ישן, יחסית זול, הוצאות התפעול הם סבירות וחשבתי שיהיה נחמד לדעת שקיימת עבורנו אופציית מרובת גלגלים בחנייה. למה אני טורח להעלות את הדבר על הכתב? אני עושה זאת משום שיש לי בעייה לא פשוטה כשמדובר בקבלת החלטות. לרוב אני דוחה החלטה לסוף ולא אחת מנסה להטיל את קבלת ההחלטה על אחרים (הייתי כל כך פטאתי שאפילו שאלתי את ילדיי האם הם ירצו שיהיה לנו רכב כמו בעבר כשידעתי מראש שתשובתם תהייה כמובן כן אבל ציפיתי בעצם להסיר את אחריות קבלת ההחלטה ממני ולהטילה על משהו אחר ...).  אל תבינו לא נכון - אנני מקל ראש כשמדובר בקבלת החלטות , אני לא מנסה שלא להתמודד עם הצורך לחשוב ההיפך הוא הנכון לפעמין אני חושב יותר מדי. כהוכחה לרצינותי, ערכתי טבלאות בעד ונגד והבאתי טיעונים מלומדים לכאן ולכאן אבל ... לאדם שקול ושחור\לבן שכמוני, הבעיה מתחילה כשמסתכמים הטיעונים בכל צד לאותו מספר כלומר כשיש חוסר הכרעה. במקרים של חוסר הכרעה ניכנס האלמנט של הרגש שגורם לתחושת בלבול ויכול אפילו לעוות את ההחלטה. ברגעים ההם, אני סר לגורמים חיצוניים להתייעצות ובתוך תוכי אני מקווה שהם יתנו לי מזור כלומר שיקחו עבורי את ההחלטה. זוגתי היקרה היא הגורם הראשון שאליו אני בדרך כלל פונה במקרים כאלו אבל השבוע חלה אצלי תפנית קלה, במקום להתקשר אליה מיד בסיום מילוי הטבלאות (בעד ונגד) הכרחתי את עצמי להגיע אליה בסוף השבוע עם הנתונים ועם ההכרעה ... הדבר לא הדיר שינה מעייני אבל אשקר אם אומר לכם שהדבר לא הטריד אותי וכמו שהזכרתי אני נוטה כמו רבים לדחות דברים לרגע האחרון ואתמול בלילה - יום לפני שהייתי צריך לתת תשובה סופית לבעל הרכב פרשתי את טיעוניי למול אוזנייה השומעות של אישתי וסיכמתי שאין לי הכרעה כי נקלעתי למבוי סתום. "במקרים כאלו", שאלתי את אישתי (שמקבלת מספר רב של החלטות ביום מתוקף עיסוקה), "איך את היית מקבלת החלטה?" - תשובתה המלומדת הייתה - תטיל מטבע ותיראה איך אתה מרגיש עם המקריות שקבעה את החלטתך. היא הוסיפה והסבירה שאם המטבע נפל במקריות על צד מסוים יטה את ההכרעה לכיוון אי קניית הרכב ותרגיש רע עם הדבר סימן שהיית צריך לקבל החלטה כן לקנות ומאידך אם המטבע יכריע לטובת אי קניית הרכב ותרגיש טוב עם עצמך סימן שזו ההחלטה שהיית צריך לקבל מלכתחילה. פשוט וגאוני! (תודה אישתי). באותו רגע לא הייתי צריך את המטבע והכרעתי את ההחלטה לטובת אי קניית הרכב - אותה החלטה שתחושת הבטן שלי רמזה עליה כבר בתחילת השבוע. אז בפעם הבאה כשאתם נאלצים לקבל החלטה שהטיעונים בעד ונגד שווים, אני ממליץ בחום לשחק בעץ או פלי עם טוויסט פסיכולוגי - בהצלחה!!!