על גאווה ודעה קדומה

אנחנו בני אנוש ורובנו הגדול סובל מבעיה הנקראת דעה קדומה ( אם רצית הוכחה שכך הוא הדבר, הינה לכם הוכחה חותכת שבטענה שזה עתה הצגתי, ניתן לראות שגם אני סובל מאותה הבעיה - ואנני מכחיש זאת). ישנם בינינו בעלי דעות קדומות שמצליחים באצילות להצניע את דעותיהם, ישנם אחרים שמודעים לבעיה ,מתנסחים בצורה מסוימת ובמקביל מבקרים את מה שאמרו ע"י תוספת פוליטית קורקטיתץ הסוג האחרון הוא הגרוע מכולם , אצל שני אנוש אלו, הדברים יוצאים באופן טבעי וללא הכרה - אותם אנשים, וטב שישתקו כי פיהם פולט שטויות בקצב רצחני מבלי שמוחם מספיק לעבד את הנתונים (אלו גם אנשים שלא מתננצחים בדך כלל על מה שנאמר). ביומיים האחרונים יצא לי להתקל בכמה מצבים שבהם נזרקו לעברי דעות קדומות והייתי רוצה לחלוק כמה מהם אתכם.

מקרה ראשון - בימים אלו אני מתכנן לבני יום הולדת ואני עומד לאפות עבורו עוגה. העוגה תהייה מאוד מיוחדת - בצורה של מגרש כדורגל עם שלל קישוטים ובן היתר ירבצו על משטח ונילה בצבע ירוק שחקנים מיניאטוריים, שערים מיניאטוריים וכדור שחור לבן אחד. תרתי את העיר בחיפושי אחר אותו ציפוי ונילה בצבע ירוק והגעתי לבניין בן שש קומות, ראיתי את שמה של חנות העוגות מתנוסס על שלט בכניסה ונזכרתי שהיא בקומה השישית. בעודי צועד לעבר המעלית, גברת צעירה קרבה אלי והושיטה לי עלון פרסומת. בעדינות סרבתי, המשכתי בשלי ואחרי שהיא בחנה אותי מכף רגל ועד ראש היא צעקה בהחלטיות שאני סר לקומה חמש - "כן כן אני יודעת, אתה הולך לקומה חמש ... " קבעה בפסקנות. לא אמרתי דבר אך לא התאפקתי ומשנכנסתי למעלית, לחצתי על קומה 5 וקומה 6 וכשהדלת של קומה חמש נפתחה גיליתי שהגברת מלמטה קבעה שפני מועדות אל מכון עיסוי תאילנדי (כאן המקום לציין שעסקי המאס'ג פורחים בהונג קונג ואין פה הכוונה לשרותי מין כפי שמקובל לקרוא לעסקים דומים במקומות אחרים בעולם לרבות ישראל). גיכחתי לעצמי והמשכתי לקומה הבאה. בחנות העוגות רכשתי את המוצרים שרציתי אבל לא לפני שגברת צעירה אחרת נחלצה מיד לעזרתי (סקר קטן שעשיתי גילה שאני הגבר היחידי בחנות) כי חשבה שהלכתי לי לאיבוד בן מדפי השוקולד ותבניות העוגה בצורת ארנב. ובכן כפי שהבטחתי: דעה קדומה מספר אחת: גברים צעירים לא מבלים בחנויות לממכר עוגות אלא אם כן האישה שלהם שלחה אותם לשם לאסוף עוגה שהוזמנה מראש ושלא היה להם (לגבר) יד ורגל בקביעת הרכבה התזונתי של העוגה שלא לדבר על המראה. אה כן, עוד דבר, גבר צעיר הוא בעל צרכים ואם הוא נכנס לבניין בן שש קומות שבקומה החמישית יש מכון עיסוי ובשישית יש חנות לממכר עוגות, הוא יעדיף את הקומה החמישית.

מקרה שני - אנחנו מנויים על שבועון אמריקאי שמגיע אלינו להונג קונג. בשבועות האחרונים משום מה העיתון לא פקד את תיבת הדואר שלנו והחלטתי להתקשר למחלקת המנויים כדי להבין מדוע בושש העיתון מלהגיע. דיברתי עם טלפן חביב שניסה בכל דרך אפשרית (שמי הפרטי, שם המשפחה , כתובתנו הקודמת, מספר הטלפון שלנו וכו') לחפש אותי במאגר הנתונים ולאחר שכמעט נואש, הצעתי (כמה מקורי מצידי) שיחפש לפי שם מדינה. כשאמרתי לו הונג קונג הוא השתתק לכמה שניות ואז שאל אותי בשיא הרצינות - "לאיזה מדינה שייכת הונג קונג בימים אלו? שפת המקור והמבטא המקומי של אותו בחור מוסיפים כמובן לקרנה של הבדיחה אולם לא יכולתי למצוא דרך מקורית לשתף אתכם בחוויה האודיולוגית שעברתי מלבד לתרגם סימולטנית לעברית את מה שהטלפן החביב שאל. סוף טוב הכל טוב, אחרי שסיפקתי לו גם את כרטיס האשראי שלי, נמצאה רשומתי על גבי מסד הנתונים והעיתון (שעדיין לא ברור מדוע לא הגיע) כפי שהובטח לי ישלח לביתנו. לעניינינו -  דעה קדומה מספר שתיים (של אמריקאים בעיקר אבל לא רק): אסיה היא יבשת אחת גדולה שאין בה שום מדינה אחרת מלבד סין ויפן ולכן כל מדינה אחרת באזור הזה בגלובוס שייכת אוטומטית לאחת משתי האפשרויות.  

מקרה שלישי - התנדבתי הבוקר בבית הספר של בני. המטרה נעלה - קישוט קופסאות שימולאו אחר כבוד בצעצועים שהילדים הביאו מהבית ושמאוחר יותר השבוע, ישלחו כמתנות חג מולד לילדים קשיי יום בהונג קונג שאין ידם מסגת לרכוש תשורות בגלל מצבם הכלכלי. כשאנחנו (אני ועוד שתי אמהות) מחכים לבואם של הקופסאות והקישוטים, התפתח דיון מעניין בכיתה בן התלמידים בני השש למורתם ונושא השיחה היה 'מי הבוס'. הטריגר לשיחה היה העובדה שהמורה ביקשה ציינה שהאבות (חסרי המשאבים) של אותם ילדים אכן הולכים לעבודה ומתפרנסים בכבוד אך אין הם יכולים להרשות לעצמם מותרות כמו צעצועים שכן שכרם נמוך יחסית. ילד אחד ציין בהתלהבות שאצלו יש היראכיה בבית: הוא אמר ואני מצטט: "האבא הוא הבוס של אמא, האמא היא הבוס שלו, הוא הבוס של אחיו הקטן ולאחיו לצערו (נאמר בגיחוך קל) אין במי לרדות (כלומר הוא הבוס של אף אחד כדבריו) בגלל גילו הצעיר והעובדה הפשוטה שאין לו עוד אחים/אחיות". ילדה אחרת גילתה לכולם שאצלם בבית האמא היא הבוס - אותה האם שהיתה בן המתנדבות הסמיקה קצת וחיוך נסוב על פניה. ילד אחר הצביע לכיווני ואמר שאני בן ואחרי כמה שניות הוא הוסיף בבטחה ... אז אתה הבוס בבית - נכון? ילדים באופן כללי ובייחוד בגיל שש הם בעלי אבחנה חדה ביותר והם משתפי את העולם בכל דבר מבלי לפלטר ולוותר לאף פרט. ובכן, דעה קדומה מספר שלוש: אם אתה בן, מובטח לך להיות הבוס לפחות בראייה הבריאה והמתפותחת של ילד בן שש.

 למדתי משהו על דעות קדומות ואני מקווה ליישם את מה שלמדתי אבל בינתיים, רציתי להבהיר כמה דברים ולשבור כמה מהמיתוסים הנ"ל: אצלנו בבית , אני לא הבוס, אשתי לא אוהבת את המטבח במיוחד - אני הוא זה שמבשל (אגב נהנה מזה מאוד - אפילו פעם חשבתי להפוך את התחביב למקצוע) ואני שמח שהמורה לגאוגרפיה מכיתה ה' התעקשה להציג לנו מפות של העולם כי בזכותה אני יודע למי שייכת הונג קונג. אני רק מקווה שבפעם הבאה שתתקלו בי לא תסיקו  ששרתתי בגולני בגלל שאני גוזם את שערות ראשי מארינס-סטייל :-)