בערבו של יום החליטה בתי הקטנה שעיטור הכורסא בסלון בעט שחור יהיה מעשה אומנותי נבון. המודל המשודרג של כורסאת המיקרופייבר שלנו כבר ספג הרבה יותר מעט שחור בעברו וידענו שאפשר בשפשוף אינטנסיבי להסיר את היצירה. אבל בכל זאת בעיקר בשל הקטע החינוכי (אבל גם בגלל הרצון לשחרר קיטור), גערנו קצת בבתי, הסברנו לה למה לא עושים את מה שעשתה ודאגנו לבשר לה שבעתיד רצוי שתשתמש בנייר כדי להביע את חוש היצירה שבה. אגב רהיטי בית לפני כמה ימים נוספו כתמי שמן ורסק עגבניות לכסאות בפינת האוכל - פרי יצירה אחר של הילדים שבאו למסיבת יום ההולדת של בני , כיוון שלא הספקנו והשכלנו מבעוד מועד לכסות את הכסאות, לא יצרנו מהומה גדולה מדי ושכחנו את העניין. נחזור לעצם העניין שהתכנסו לשמו היום, כשניקיתי את הכורסא נזכרתי באבי עליו השלום שלא הרבה באספקת תובנות אך מדי פעם היה משתמש בצמד פתגמים שלא ממש קשורים אחד לשני. האחד נאמר כשלא נהגתי כשורה בייחוד במצבים של חוסר הערכה כלפי דברים שנקנו בעמל כפיים רב והשני נאמר בד"כ כשהיה מתגאה בקנייה טובה שביצע בעצמו או שבצעו אחרים. הפתגמים אגב נאמרו בשפת אימו (שמוצאה ממזרח אירופה) ואני מוכרח להודות שהם נשמעים טוב יותר במקור - עבדכם הנאמן ניסה כמיטב יכולתו לתרגמם לעברית את התובנות והנה התוצאה. הראשון היה "אתה משלם יותר כסף אבל מתיישב בשורה הראשונה" והשני היה "כשתתחמם לאור הנר שאתה קנית בכספך שלך, תדע להעריך את הדברים שיש לך". המטרה היחידה של הפסקה הזו היא לנסות להנציח את זכרו ולהעביר חלק ממורשתו לדורות הבאים. כשכתבתי את הפסקה אפילו הצלחתי לקשר את הפתגמים כלומר הבנתי שההשקעה בבד המיקרופייבר הצדיקה את עצמה כדברי הפתגם הראשון ואכן כדברי הפתגם השני כשראיתי את יצירת המופת על גבי הכורסא לא יכולתי שלא להרגיש צביטה בלב למראה הטוש השחור ואני באמת מאמין שלמדתי להעריך יותר את מה שקניתי במיטב כספי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה