יזם אולי לא אבל בהחלט מנהל פרויקט לא רע

בסוף השבוע חגגנו לאשתי יום הולדת. כמו הרבה זוגות שחיים ביחד מספר שנים, אנחנו עושים את אותם הדברים הקבועים שכוללים בן השאר: מתנות, פרחים, ארוחת ערב ועוגה. כל שנה כמו כל גבר טיפוסי אני משאיר דברים לרגע האחרון ואחר כך אני מוצא את עצמי כועס על עצמי על איך זה שהיה לי כל כך הרבה זמן ואיך זה שלא הספקתי להיות יותר יצירתי. אז השנה זה היה קצת אחרת. שאלתי את אשתי מה היא רוצה והחלטתי שבמקום להיות יזם אני אהיה מנהל פרויקט טוב. אחרי שדיסכסנו את הפרטים התחלתי לעבוד בקצב על האגנדה וקבעתי לנו תור לפדקיור/מנקיור, אחכ ארוחת צהריים קלה במסעדה מקומית, אחכ שיטוט רגלי בנסיון למצוא נעליים בבוטיקים שרגלי לא היתה דורכת בהם לבד (בלי תוצאות לצערה של אשתי) , אחכ סרט קליל ולא מחייב ובערב ארוחה קצת יותר פלצנית במלון יוקרתי. זה היה יום חביב מאוד ואשתי נהנתה מאוד מהפעילויות השונות שארגנתי אבל יותר מהכל מחברתי (לצערי לא יוצא לנו לבלות מספיק זמן ביחד). גולת הכותרת היתה היום שלמחרת (שגם אותו תכננתי מראש) שבו ארגנתי לאשתי (לבקשתה) מסיבת יום הולדת עם כמה ידידים (בינינו זה היה הדבר העיקרי והיחידי שביקשה - התוספות ביום הקודם היו בחלקם רעיונות שלי שקיבלו את הסכמתה). אז היו עוגות ונרות, והיו ילדים והיו אנשים שהיא מחבבת והיא נורא נהנתה. כמה שמחתי שהיא אמרה לי מה באופן מפורש מה היא רוצה - בינינו ידעתי ... היא אישה של אנשים וזה היה מתבקש.