אתמול שוב קיבלתי פידבקים טובים ממועדון הצילום אליו הצטרפתי - אחד מצילומי אפילו הוכתר כמוצלח ביותר באותו ערב. לפני כמה שבועות יצאנו לצלם סוסים שהתחרו במירוץ אבל מהר מאוד הבנתי שהאנשים שפוקדים את אותם מקומות הרבה יותר מעניינים מהסוסים. התחלתי לשוטט מסביב וניסיתי לתפוס בעין העדשה את האטמוספירה שנסובה סביב אותו מחול שדים שקרוי מרוץ הסוסים של יום ראשון. צילמתי אנשים שונים וחלקם אפילו סיפקו לי מבט עוין כיוון שהם לא היו כל כך מבסוטים מהעובדה שכיוונתי את העדשה לפרצופם. הפתגם הנדוש צריך להיות במקום הנכון ובזמן הנכון עובד תמיד ואני די גאה להציג את התמונה הבאה שניראת כאילו לקוחה מתוך צילום מעבדה מבוים - אני נשבע שלא סידרתי את האובייקט, הוא פשוט היה שם וידעתי מה צריך לעשות. מה אני אוהב בתמונה? אני אוהב את הדמי השתקפות (מן צילום מראה היד העליונה הימנית משתקפת בשמאלית), אני אוהב את העובדה שרק החלק העליון מפוקס (לא ממש הצלחתי להסביר איך עשיתי את זה עם מפתח צמצם F9) , אני אוהב את בחירת הקומפוזיציה שגרמה לאובייקט לא להיות באמצע (חוקי השליש שלמדתי עליהם לאחרונה) התמונה ואני אוהב יותר מהכל שהתמונה פשוט מספרת את הסיפור של המהמר שהגיע לשים את כספו כניראה על קרן הצבי ביום שמשי אי שם בינואר 2009.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה