יום שלישי, 5 במאי 2009

לגו

נשבע לכם שראיתי היום בדוכן בשוק את הלגו שהיה לי כשהייתי ילד. טוב אז כמו שאתם כבר יודעים, היה לי רק לגו אחד שהכיל מעט חלקים וכמו שכבר ציינתי לא משנה איך הייתי מסובב אותו ולא משנה כמה שהשתדלתי להיות יצירתי (כנראה לא מספיק), תמיד הייתי חוזר לתצורה של בית עם שתי חלונות, דלת אחת, רעפים בצבע אדום ושני עצי ברוש ירוקים שמונחים אחר כבוד משני צידי הבית שגדר לבנה יצוקה מפלסטיק מקיפה אותם. אגב בסוף כל משחק באותם פיסות לגו (אם בכוונה או שבדרך המקרה) תמיד הלגו חזר לתצורת הבית ותמיד הוא הונח על הספריה כי בבית רומני לא משאירים לגו מפוזר - בטח שלא בחוץ אבל גם לא מפורק בקופסא. אז היום בשוק אחרי שגיליתי את אותה קופסת לגו שמכילה את אותם פריטים, כמעט התפתתי לקנות אותה לבני בכדי לסגור מעגל אבל בסוף הרמתי את הקופסא וחייכתי לעצמי ופתאום הבנתי שאני המשכתי לנהוג באותה המסורת גם בחיי הבוגרים וגם אחרי שנולד בנ הוחל משחק בלגו להנאתו. בכל פעם כשקנינו לבני לגו, האמינו לי שקניתי די הרבה כדי להשקיט את המצפון (שחלילה הוא לא יסבול מאותם סינדרומים של חוסר בגירויים שאני חוויתי ושהשפיעו ומשפיעים עלי עד עצם היום הזה), הרכבנו בדיוק לפי ההוראות והנחנו על המדף. בכל פעם שרצה לשחק בלגו הרשיתי לו לפרק אותו אבל בכל פעם בתום המשחק, דאגתי לחזור לתצורה המקורית ולהציב את המוצר המוגמר על המדף כאילו היה חלק ממוצג מוזיאוני. יום אחד בני שיחק עם ספינת לגו שקנינו (שהיו לה 897 חלקים שבדם יזע ודמעות הרכבתי בעצמי) והיא נפלה מידיו והתפרקה למאות רסיסי. לא היתה לי שום כוונה באותו הרגע להקדיש 6 שעות נוספות והבטחתי לעצמי שלא ארכיב אותה יותר אלא אאפשר לו רחמנא ליצלן לשמור בקופסא את אותם חלקים ואז לכשירצה להיות יצירתי , יפתח מדי פעם את הקופסא וישתעשע לו להנאתו בחלקים השונים שיכולים לבנות (זה היה עבורי גילוי מסעיר) במקום ספינת פיראטים דברים אחרים כמו חללית, מגדל ואפילו בית שלא צריך לעמוד בסטנדרטים נוקשים של אדריכלות (במילים אחרות אפשר לבנות בית מספיק טוב גם אם אין לך את כל חלקים, גם אם לא כתבת לפני את כל התוכניות וגם במחיר שהוא לא מושלם עם שלושה מפלסים ושתי מרפסות כמו שיש לשכן). התובנה שלי היום אחרי שראיתי את אותו לגו מפורסם היתה : הסיבה שתמיד בניתי בית היא פשוטה - דעתי היתה מקובעת מדי ולא אפשרה לי לחשוב מחוץ למסגרת, לעשות דברים מהבטן ולהיות יותר יצירתי ובמילים אחרות במקום לשחק יותר הייתי עסוק בלחפש פתרונות פרקטייםכי בחיים חייבים להסתדר... לא עוד אני מסיר את הלוט ונותן לעצמי ולא פחות חשוב לילדי את דרור ליצור!

תגובה 1:

Tal Cohen אמר/ה...

יפה שהגעת למסקנה הנבונה הזאת.
לפעמים אנחנו תקועים בדפוסים של ההורים שלנו ולוקח לנו זמן לראות את זה.
לגו זה אחד המישחקים האהובים עליי ועל הילדים שלי ואני חושבת שהוא מאפשר המון יצירתיות.