זו הפעם הראשונה בחיי הבוגרים כיחיד ובחיי הבוגרים כבן זוג וכאב לילדים שאני (אנחנו) נדרשים לקבל החלטה שעשויה להשפיע על עתידנו. עד עכשיו המעברים בן המדינות השונות היו די טריביאליים ולא הצריכו מאיתנו לקבל החלטות קשות אבל הפעם אנחנו ניצבים בפני דילמה אמיתית ובאמת מתלבטים. מוקדם מדי לדבר על הדילמה עצמה שכן לא כל המידע מצוי בידינו אבל אנחנו מרגישים שהפעם זה עומד להיות שונה. אפילו אדם כמוני ששונא שינויים (מי אוהב) מוכרך להודות שהתהליך עצמו של קבלת ההחלטה/ות לא פשוט, מסקרן וחיובי ואנחנו ללא ספק לומדים הרבה דברים על עצמנו בתור אינדיבידואלים והרבה דברים על עצמנו בתור זוג ומשפחה. שונה מתהליכים קודמים והתנסויות משפחתיות מצד הורי החתן והורי הכלה בבואם לקבל החלטות, אנחנו מרגישים הרבה יותר בוגרים (נפשית ופיזית בגלל נסיון החיים שאספנו בגילינו היחסית צעיר), מבינים שאי אפשר לקבל החלטת על בסיס אמוציונלי ולכן מפעילים בהתאם מערכת שיקולים אנליטיים (אולי אנליטיים מדי) כדי להבין את ההשלכות ועל בסיסם למצוא פתרונות הולמים. הורינו מולידינו הודו בפה מלא שבעברם הם היו צריכים לקבל החלטות שונות אבל לעולם לא אזרו את האומץ (כל אחד וסיבותיו) לפנות לחבר או לגורם מוסמך אחר בכדי להתייעץ איתו. אחד הדברים שאנחנו שמחים עליו מאוד ושמראה שעברנו כיברת דרך חשיבתית (בהשוואה להורינו) הוא העובדה שבבואנו להתמודד עם קבלת ההחלטה אנחנו מבינים שאין לנו את כל הידע ולכן אנחנו צריכים להתייעץ עם גורמים מומחים (חלקם בתשלום כמובן). לא זו איננה התייעצות ממקום של חוסר אונים בו אנחנו מבקשים מאחרים לקבל את ההחלטה במקומנו. אנחנו מתייעצים ממקום של רצון לקבל זוויות שונות להסתכל על הדברים ושמחים שיש באפשרותנו לאזור גם את האומץ מצד אחד אבל גם את היכולת להשתמש בקשרים כדי לחשוף רבדיםשל ידע ושיקולים שאולי לא היינו מודעים אליהם.
ובכן זה לא עומד להיות פשוט אבל בהחלט מאתגר , בונה ומעצב ועל כן אסיים במילותיו של סופר ילדים חביב בשם ד"ר סוס שמסכם את ההתלבטויות של גיבורו בשורות הבאות:
ולא תיכנס? לימין או לשמאל?
רק שלושת רבעי שמאל או בכלל?
תתגנב מהצ? מסביס? מאחרו?
זה בכלל לא פשוט, תבין ותזכר,
לבחור שבוחר שיבחר מה לבחור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה