ארוחות ערוכות

אתמול התארחנו וגילינו שוב עד כמה אנחנו לא יודעים לארח. כשאנו מארחים, נדמה לנו תמיד שאנחנו כל כך עסוקים בנושא האוכל (שיהיה טעים, שיהיה מספיק, שיהיה חם, שאנשים יגידו "ואו") עד כדי שאנחנו לפעמים שוכחים מהאורחים עצמם. אתמול ראינו שאפשר גם אחרת, שלא משנה אם אין מספיק מרק לכולם, שלא ממש משנה אם האוכל לא רותח, שלא ממש משנה צורת ההגשה, שלא משנה הכמות והמבחר - כל אלה באמת זוטות (כן הם לחלוטין צריכים לעמוד בסטנדרטים בסיסיים + אבל לא יותר מזה ... האוכל לא חייב להיות מתוחכם ולהרשים אבל הוא חייב להיות טעים) ומה שבאמת זה: להיות רגוע ונינוח, לדעת לארח טוב מה שיתרום משמעותית לעובדה שתגרום לאורחים שלך להרגיש רצויים ובעיקר טוב עם עצמם ועם המוזמנים האחרים. אז מה למדנו? קודם כל למדנו שאירוח מהסוג שראינו אתמול כניראה טבוע באופי שלך (אולי הוא מתפתח עם השנים ומשביח בעקבות לימוד מטעויות) . דבר שני שלמדנו הוא העובדה שיש לנו הרבה מקום לשיפור (עוד לא מאוחר להשתנות) . דבר שלישי שלמדנו שאנחנו ממש צריכים ללמוד להיות נינוחים ולשדר נינוחות ( מה שאתה רוצה להיות זה מה שאתה חייב לשדר - אם אתה רוצה להצליח אתה חייב לשדר תחושת הצלחה לסובבים אתך) ודבר אחרון שלמדנו הוא שאנחנו פשוט צריכים לארח הרבה יותר כדי ליצור לעצמנו את אותם מצבים שבהם נוכל אנחנו ליישם לפחות חלק מהדברים שלמדנו. אז מעכשיו חסל סדר "ארוחות ערוכות" ובמקומם אנחנו צריכים לאמץ לעצמנו את הסיסמה "ארוחות נינוחות". בתאבון!