כל החלומות ....

כל החלומות

אריק לביא

מילים: אריק לביא
לחן: דוד קריבושי

כל החלומות אשר חלמנו
כל החלומות כולם
הם ישארו בתוך תוכינו
בתוכנו לעולם

כל חלום יש בו
תקוה אחת
חיוך אחד
ודמעה אחת
כל אחד יש לו
חלום שבו
הוא היה רוצה
לגעת

כל המנגינות אשר ניגנו
כל המנגינות כולן
הן ישארו בתוך תוכינו
בתוכינו לעולם

מנגינה יש בה
תקוה אחת
חיוך אחד
ודמעה אחת
ולכל אחד יש
מנגינה
שהוא חייב
לגעת

כל האהבות אשר אהבנו
כל האהבות כולן
הן ישארו בתוך תוכינו
בתוכינו לעולם

כל אוהב יש לו
תקוה אחת
חיוך אחד
ודמעה אחת
כל אוהב אוהב
את האחת
שבנפשו נוגעת

כל החלומות אשר חלמנו
כל החלומות כולם
הם ישארו בתוך תוכינו
בתוכנו לעולם

כל חלום יש בו
תקוה אחת
חיוך אחד
ודמעה אחת
כל אחד יש לו
חלום שבו
הוא היה רוצה
לגעת

שלשום ישבתי בקפה ושתיתי שוקו מכוס קרטון. מולי ישבה אישה צעירה עם באמצע שנות השלושים לחייה ולגמה קפה קר. על צאוורה היה תלוי צלב מוכסף והיא שיחקה בו מדי פעם. האישה הוציאה מתיקה סלט שהיה מאוחסן בתוך קופסת פלסטיק - כזו שקונים במעדניות - וגם שלפה מפית, וסכו"ם חד פעמיים וסידרה את כולם כמו חיילים על השולחן. באחרי שכל הקודמים היו מונחים על השולחן לשביעות רצונה, היא שלפה מתיקה עוגת יום הולדת אישית שאוחסנה בתוך קופסת פלסטיק קטנה יותר. היא פתחה את המכסה של העוגה, שלפה מתיקה נר בודד והניחיה אותו במרכזה של העוגה. בשלב הזה נכמרו רחמי עליה וכמעט שרציתי להצטרף כי היה נדמה לי שהיא עומדת לחגוג את יום הולדתה לבד. אבל לא עשיתי זאת כיוון שמיד אחרי שהיא הנחיה את הנר במרכז העוגה והידקה את הפינות הוא חייכה לעצמה ובאותו הרגע היא נראתה לי הבחורה הכי מאושרת עלי אדמות (לא ממש הבנתי איך אפשר להיות מאושר שאתה חוגג יום הולדת לבד) ולכן תארתי לעצמי שכל מה שצפיתי בו עד אותה רגע היה כנראה משהו מתוכנן שהיא בחרה לעשות ולא משהו שכפו עליה. היא ישבה שם דקות ארוכות ואכלה את הסלט בביסים קטנים כיאה לגברת וכל רגע היא בדקה את הודעות הטקסט במכשיר הנייד שלה. חלפו עוד כמה רגעים ובעודה חוזרת על הפעולות הנ"ל חיוך רחב עלה על שפתי ןלידה נעמדה גברת אחרת שהתנצלה על זה שהיא מתנשפת כיוון שהיא היתה צריכה לרוץ. הגברת המתנשפת התיישבה בכיסא ליד הגברת המהודרת בדיוק מול שהעוגה הקטנה שהגברת סידרה כמה רגעים קודם ואז הבנתי שעוגת היום הולדת לא היתה בכלל מיועדת לגברת הבודדה אלא למכרה שלה (אולי חברתה). ולמה אני מספר לכם את כל זה. ובכן אני עושה את זה כדי לדבר על מקרה אחר (כלורמ הנ"ל הוא הקדמה) שבו הרצתי כל מיני תסריטים (כמו שכולנו עושים מדי יום) ובסוף גיליתי שמה שדמיינתי ממש לא קשור למה שקורה על פני השטח. ובכן, לפני כמה שבועות שכנה שלנו הציקה לי מספר פעמים ואמרה שהיא צריכה לדבר איתי בדחיפות. התעלמתי באלגנטיות מהדרישות שלה כיוון שהיא ידועה בנסיונותיה לגייס לעצמה חברים ורוב האנשים שאני מכיר לא ממש רוצים את חברתה ועל כן תארתי לעצמי שמדובר בנסיון נוסף להתקרב אלי (מעולם לא היינו קרובים). עברו מספר ימים ותחנוניה גברו ומאותו הרגע התחלתי להריץ בראשי סרטים כדי לנסות ולהבין על מה לעזעזל היא רוצה לדבר. כיוון שבתי לא ממש רוצה לשחק עם בתה וכיוון שגם בתחום הזה היו התחמקויות לא מעטות מצידנו הנחתי שמדובר בשיחת נפש בה היא תבהיר לי עד כמה היא בודדה ועצוב לה שבתה לא משחקת עם אף בת. במקביל חשבתי על תסריט אחר שבו היא ובעלה, שגדול ממנה במספר שנים, כבר לא כל כך מסתדרים והיא מבקשת נואשות להיוועץ עימי באסטרטגיה שהיא צריכה לנקוט כלפיו. ככל שחלף הזמן התסריטים קרמו עור וגידים והרגשתי שאני במרכזה של עלילה סוערת שהיא הכוכבת הראשית שתולה את כל תקוותיה בי השכן מהקומה מעל. ואז נפל לי האסימון ושאלתי את עצמי כיצד עלי להגיב בתור יועץ - האם עלי לספר לה את האמת המרה שתכלול בוודאי משפטים בסגנון "אנחנו לא ממש רוצים את חברתכם ומעולם לא הבנתי מה את ובעלך עושים ביחד - על מה בדיוק את מתפלאת?" או שעלי לצפות בסוכר כמו שאומרים האמריקאים את הבשורה ולפתור את טענותיה בנפנוף יד שמשמעותה "אין לך מושג על מה את מדברת" או "לא היה ולא נברא - את חולמת בהקיץ"... "לא רק שאנחנו לא מתעלמים ממך מאוד, האמת היא שמאד רצינו להתקרב אבל מסיבות שונות זה לא קרה ועכשיו שאנחנו שכנים אני מאמין שנעשה שיהיו לנו הרבה הזדמנויות למפגשים חברתיים" ... "ואגב בעלך - תני לו צ'אנס ניראה לי שהדברים הסתדרו". ממש לקחתי קשה אטת כל העניין ולא ידעתי באיזו עמדה עלי לנקוט. אפילו נועצתי באשתי שרמזה לי ביותר מעדינות שאסור לי לנקוט בגישה הראשונה התקיפה ועל כן אני צריך להימנע ככל האפשר מלספר את האמת כיוון שזה לא ממש יועיל לאף אחד. אחרי מספר ימים השכנה שאלה שוב והפעם הודעתי לה חגיגית שאני מגיע אליה הערב לשיחה. לאמר את האמת - לא ממש גיבשתי דעה לגבי העמדה שלי בנושא ועדייון הייתי טרוד בסוגיה האם עלי לאמר לה האמת או שעלי להשתמש בשקר לבנבן ובעודי עומד במפתן דלתה ומתלבט היא קראה לי להיכנס. ביני לבן עצמי החלטתי שאני נותן לה לזרום ואני זורם איתה לאן שנושבת הרוחץ כשנכנסתי היא דיברה על נושאים אחרים שלא התקרבו בכלל לסוגיות העמוקות שאני עסקתי בהם ובאותם רגעים נשמתי לרווחה. כעבור חצי שעה עליתי הביתה ומתחתי קצת את אשתי - סיפרתי לאשתי שמזל שלא נקטתי בטקטיקה של לספר את האמת כי הבחורה פשוט שבורה והיא סיפרה לי סיפור קורע לב. אחרי מספר דקות התוודתי על השקר הקטן ואמרתי לאשתי שלא יה ולא נברא ושנינו צחקנו. את הדברים שאני מספר אנחנו עושים ברמה היומית עם חבר או מכר או זר שאנחנו פוגשים ברחוב. לפעמים אנחנו מסוגלים לקלוט את השדרים ולפתח סיפור שמקורב למציאות אבל לא אחת אנחנו טועים ובגדול דבר שמשיע עלינו בלשבים מאוחרים כשאנחנו צריכים להתייחס או לקבל החלטות עם או על אותם אנשים. לפעמים הייתי רוצה שהדברים יהיו הרבה יותר שקופים ושכל מה שאנשים חושבים הן ידשרו החוצה אבל את זה היה קורה העולם לא היה מעניין - נכון?!