סיפורו של מ'

ז' באה ו ז' עזבה ועבר עוד שבוע. לפעמים זה מתסכל אותי איך ביעף חולפים להם השעות/הימים/השבועות/החודשים/השנים... טוב כבר הבנתם את העיקרון אפשר להמשיך הלאה. המפגש עם ז' היה נחמד. דיברנו על בעיות, דיברנו על בילויים, דיברנו על עבודה וילדים, בסוף עברנו לפסים גריאטריים ודיברנו על מזג האוויר, על השעה בארץ ושקלנו מזוודות - ממש כמו זוג זקנים. כ ש ז' חיפשה מה לעשות ביום מעונן אחד אמרתי לה שאני לא יכול לבוא כיוון שאני מתנדב. הכרגלי בקודש אני מתייצב מדי שישי כמו שעון ותורם את תרומתי לשיוויון חברתי. ביום שישי האחרון לא היה בא לי ללכת. ירד גשם חזק והייתי טרוד בעבודה שאני צריך להגיש ופשוט לא היה בא לי ללכת. צילצלתי לס' שאני מתלווה אליה בימי שישי והשארתי הודעה בזו הלשון : "אני מבין שבגלל הגשם התורנות מבוטלת ... צלצלי לאשר" ... ס' חזרה אלי ואמרה לי טעות בידך אדוני ... "באש ובמים מחלקה מספר שתיים" ... טוב היא לא אמרה את זה אבל נתנה לי להבין שרק בטייפון 8 סוגרים את העסק ולמזלי ה"רע" השמיים החלו להתבהר. אני מוכרח להודות שבאותו הרגע מסיבה לא ברורה היה לי חשק ללכת. בסוף ההתנדבות הבנתי למה. בחוות הסוסים חיכה לי מ' - ילד בגיל ההתבגרות עם שיתוק מוחין. כשעבדתי עם הקבוצה הראשונה זיהיתי אותו ונופפתי לו לשלום. מ' שמח מאוד. אני לא ממש מכיר את מ'. נפגשנו כמה פעמים ביום שישי בחווה. כאן נוהגים לצוות את אותם מתנדבים לאותם בעלי מום כך שנכיר אחד את השני ונפתח יחסי אמון שיובילו לשיפור במצבם. בהפסקה בן הקבוצות הרכיבה, התיישבתי עם מ' וחבריו שסובלים מאותה בעיה. רובם מסוגלים לחשוב באופן צלול (ברמה כזו או אחרת), לרובם קשיי דיבור והם מתנועעים בצורה שונה כי השרירים בוגדים בהם. כשישבתי עם מ' שאלתי אותו (כי כבר ידעתי מראש) אם הוא כבר אכל נודלס לארוחת הבוקר. ומ' כאילו חיכה עם התשובה (אצל החברה מההייטק היו אומרים שלתשובה הזו היה לו שקף במצגת) וכשהיה תורו לענות הו מיד הינהן ואמר באנגלית עילגת שכן. מ' עלה לסוס ועשה את כל מה ש ס' ביקשה ממנו. מ' גילה כושר מדהים והבנה כאשר התבקש לנהג את הסוס שמאלה וימינה וגם לעצור. מ' סיים את השעור וחיבק את הסוס שלו ט'. הסוס העייף לא עשה שום דבר מיוחד. מ' ירד מהסוס כמעט בקפיצה ונעמד מולו. מ' חיבק את הסוס ואמר לו שהם יתראו בשבוע הבא. ילדי האורוות (כפי שמכנים אותם המקומיים) באו לאסוף את הסוסים וביקשתי מס' ש מ' יחכה עד שיקחו את הסוס שהובלתי. מ' הסכימה. נפרדנו מהסוס וליוויתי את מ' לכיוון האוטובוס. באמצע הדרך עצרנו וטפחתי למ' על השכם. אמרתי לו שהוא תיפקד היום בצורה נפלאה ואני גאה בו. ב' ניסה כמה פעמים לתת לי חמש גבוהה (תרגום לא כל כך מוצלח מאנגלית) ולא הצליח. כיוונתי את ידו של מ' ליד שלי ופעם השלישית הידיים נפגשו. נתתי למ' חיבוק והוא עטף אותי חזק ונתן לי חיבוק חזק שלא הצלחתי להשתחרר ממנו שניות מספר. אמרתי למ' שאני אחכה לו שם בשבוע הבא ומ' היה שמח. באותו הרגע הבנתי שזה התחום שאני רוצה לעבוד בו (ילדים בעלי לקויות) ובאותו הרגע הבנתי למה לא היה לי איכפת להגיע ביום גשום, לנעול מגפיים צהובות ולדרוך בבוץ כשאני מנסה לנהג סוס זקן ועצבני. הבנתי באותו הרגע שמ' חיכה לי והוא גם יחכה לי שם בשבוע הבא. אני חושב ש מ' רואה בי סוג של חונך ואני שמח על כך!