תשומת לב

אחרי מספר שבועות שבהם לא ממש השקעתי בילדי, החלטתי לעשות זאת. בבוקר לקחתי את הקטנצי'ק במנשא לטיול רגלי של שעה וחצי. בצהריים רצתי לגן של בני לקרוא לו ולחבריו סיפור ואחר הצהריים הלכתי עם בתי לבריכה ובילינו שם שעה ביחד. כל ילד קיבל פרוסת זמן אחרת וסוג שונה של תשומת לב. בסוף היום ליבי, גאה בתוכי, הרגשתי כל כך מלא שלרגע היה נדמה לי שאני עומד להתפוצץ. סיפרתי על כך לאשתי וגם לאחות שלי והן היו מאושרות עבורי. אגב, גם אשתי קיבלה ממני פרוסת זמן מענגת. אחותי, שאותה למדתי להעריך, אמרה לי שאי אפשר ולא צריך לעשות את זה בכל יום אבל שאני צריך לזכור שמערכת יחסים (מכל סוג) צריך לתחזק, לא לקבל שום דבר כמובן מאליו ולא להפסיק להשקיע ואני מודה לה על עצה זו. אגב, גם אשתי קיבלה ממני פרוסת זמן מענגת באותו הלילה :)