הממשלה בהונג קונג יוצאת מגדרה להעסיק מאות ואולי אלפי פועלים בכל יום להתמודד עם האבטלה הסמויה. לכל מקום שלא תזרק את מבטך תמצא עובד דרכים מיוזע שדופק עם פטיש אויר על בטון מזוין כדי שזה בתורו יתפרק ויגלה את מה שטמן שם אותו פועל דרכים (או חברו לקבוצה) שבועות קודם. ולאחר שחפר אותו והיכה בסלע בפטיש האוויר עד שיצאו ממנו מים, ופועל אחר ניקה אחריו ופועל שלישי החליף צינור או סתם הציץ מתחת לקרקע כדי לוודא שהכל כשורה, פועל רביעי (במלוא המרץ) כבר מכין את המלט והחצץ עבור פועל חמישי כדי שזה יוכל לסלול את אותו הקטע שזה עתה נחפר. לפעמים אתה מתחיל את היום בקידוחים מחרישי אוזניים וכשאתה חוזר בערב לאותו איזור, אתה מגלה שקט מקפיא ורק פועל שאוחז במגרפה ושניהם יחד נעים לצלילי ואלס דמיוני בעודם מסיתים את שכבת המלט הטרי מצד לצד כדי ליישרו ולייצבו כאילו זה ישאר שם לנצח נצחים וכל זה קורה בזמן שאותו פועל מסכן (או שאולי לא כיוון שהממשלה דואגת להזרים מזומנים לחשבון הבנק שלו) כבר יודע בתוך תוכו שהוא יזומן ע"י מעסיקיו להגיע לאותו איזור בשבועות הבאים כדי לפורר שוב את אותו הקטע שנסלל לגרגרי מלט יבש ודק כי אחרי הכל מוכרחים לשמור על אחוז מסוים של אבטלה בבועה ההונג-קונגית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה