טוב זה טוב מאוד!

הפתוחה שבתה במשך חודשיים בסמסטר האחרון וגרמה לירידת מוטיבציה משמעותית. סיימתי לקרוא את רוב החומר כחודשיים לפני סוף הסמסטר ומאז כמעט ולא נגעתי בו. התחלתי ללמוד כשבועיים לפני המבחן ובשל אותה חוסר מוטיבציה ובהינתן צורת הלימוד ההתכוננות שבחרתי, ציון של שמונים + היה הציון ששאפתי אליו... לאמר את האמת החומר היה כל כך מאוס שבשלבים מסוימים אפילו לא היה איכפת לי פשוט "לעבור". לפני שבועיים נכנסתי למבחן במבוא לסוציולוגיה ולמרות ההתרגשויות והשיעולים (כן כן אני סובל מחרדת בחינות) האמנתי ביכולת שלי לקבל ציון סביר וקיוויתי שלא יהיו הפתעות שישבשו את התוכניות שלי בשלב ההוא הייתי מוכן לחתום על שמונים רק שייגמר הסיוט. ישבתי שם שלוש וחצי שעות ולא הפסקתי לכתוב. יצאתי בתחושה נהדרת והאמנתי שאפילו התעליתי על עצמי ובדקתי יום יום את האימייל כדי לקבל תשובה אלקטרונית ובה מסמך מצורף עם התוצאה. אחרי שבועיים קיבלתי את הדואר המיוחל והתרגשתי לפתוח את האימייל ולגלות שקיבלתי שמונים ושתיים. הרגשתי די זיפט בהתחלה כיוון שהאמנתי שאני אקבל יותר אבל אחרי כמה שניות התאוששתי ואפילו שמחתי. לא שמחתי שקיבלתי שמונים ושתיים אלא שמחתי שעבדתי קשה (שלוש שעות וחצי כאמור) כדי לקבל ציון טוב שהגיע לי. אם הייתי משקיע יותר בהתכוננות והייתי מקבל שמונים אז זה הייתי מרגיש אחרת (אולי קצת עצוב) אבל... התכוננתי לשמונים, נשאתי באחריות לציון שמונים (כלומר בתחושה שמלווה אותך בכניסה למבחן שבו אתה יודע שלא עשית את המקסימום וצריך לשאת בתוצאות), עבדתי קשה כדי לקבל שמונים, ציפיתי לשמונים, קיבלתי שמונים והייתי מאושר מהציון שמונים. אז נכון שזה הרס לי קצת את התוכניות ופגע קצת בממוצע אבל התהליך שעברתי שווה את הציון הזה ואני גאה בעצמי על הבגרות שגיליתי ועל תהליך ההתפקחות שעברתי.