קטע לסיינפלד

אתמול אכלנו במסעדה הודית. אני נורא אוהב אוכל הודי אבל לצערי בכל פעם שאני אוכל אני יודע שאני עומד לסבול פעמיים - פעם אחת בדרך למטה כי זה נורא חריף ופעם אחת בדרך החוצה כי החריף נשאר חריף. למרות שהיה חריף סעדתי את ליבי ואפילו התנדבתי ללכת למזנון לסיבוב נוסף וכבר אז ידעתי שמה שהתחיל כקומדיה קלילה יגמר כטראגדיה יוונית אבל מה לעשות ולפעמים אנחנו, בני האדם, אוכלים עם העיניים במקום עם הבטן. בסיום הארוחה , הסתובב ליד שולחננו בחור הודי צעיר מעונב שנראה שהתמנה להיות מנהל המסעדה או שהמסעדה שייכת להוריו והוא העובד הבכיר ביותר בה. הוא קירקר סביבנו חזור וקרקר והציע תה וקפה. אשתי הזמינה תה מאסלה ואני סרבתי בנימוס. ביקשנו צ'ק ושילמנו בכרטיס אשראי ואז קמנו לכיוון היציאה. שעמדנו לצאת הבחור המעונב סר אלינו שוב ושלף כרטיס ביקור. הוא אמר שקוראים לו ג'ורג ושהוא מנהל את המקום. לקחתי את כרטיס הביקור בנימוס ותחבתי אותו לכיס המעיל. באותו הרגע חשבתי שזו הייתה יכולה להיות סצינה מצחיקה בסדרה סיינפלד. המשכתי לפתח את הבדיחה וחשבתי לעעצמי שאחרי שסיינפלד היה לוקח את כרטיס הביקור הוא בטח היה אומר לעצמו משהו בסגנון "בחייאת דינק, למה אני צריך את כרטיס הביקור הזה. כאילו, מה חשב לעצמו ג'ורג , שבאמצע הלילה אני אתעורר, יבוא לי הודית ואני אתקשר אליו ואומר לי: תעשה טובה אח שלו, נהייתי רעב, אתה יכול בבקשה להביא לי פארטה אחת, שתי סמוסה, שלוש צ'יקן טיקה והרבה הרבה ראיטה?" לא הפסקנו לצחוק בדרך החוצה והחמאתי לעצמי על חוש ההומור ויכולת ההתנסחות - אשתי המליצה לי להרגע עם המחמאות. היא אמרה שזה נחמד, שאולי יש לזה פוטנציאל אבל שלא בטוח שסיינפלד היה הולך על זה. אז אני שואל אתכם : זה היה מצחיק?