יחס חם

אתמול ירדתי עם ילדי לג'ימבורי. ילדי רגילים לראות אותי שם אבל הקונספט של הורה שמשחק עם ילדיו משחק תופסת פרוע די זר להרבה ילדים והייתי שם אטרקציה. כשאני שם בחדר המשחקים, אני משחק עם ילדי ומפעיל אותם בכל מיני משימות כמו מי יכול להתגלש הכי מהר או מי יכול לטפס הכי גבוהה ולצעוק בננה. הורים רבים שבאים לחדר המשחקים בקומפלקס שלנו לרוב יושבים בצד וקוראים ספר או מדברים עם שכן ומעטים הם ההורים שמורידים נעליים וקופצים פנימה להשתולל. אל תבינו אותי לא נכון, אני לא רוצה לקבל מדליות על היותי אב השנה - להפך, אני לא חושב שאני אובר משקיע , אני מרגיש שכשאתה שם (וגם אם אין לך ממש כוח), זה הדבר הכי נכון לעשות באותו רגע ואז אני פשוט זורם עם מה שיש ונהנה. אתמול הרגשתי שילדים רבים לא מקבלים תשומת לב מספיקה מהוריהם או מהקרובים החשובים להם כמו שכותב אמריקאי היה מסביר זאת. אחד הילדים ששיחק עם בני אתמול כל כך התרגש שההיתי שם ולא הפסיק לקרוא לי "האבא של י' .. האבא של י' תראה אותי , תפעיל אותי , תשחק גם אותי..." בשלב מסוים הוא כל כך נצמד אלי ואמר לי בשיא התמימות "אבא של י' , מגרד לי פה בגב העליון , תוכל לגרד לי?" ואז ליבי נחמץ והבנתי כמה הילד הזה זקוק ליחס חם ושכניראה שהוא לא ממש מקבל אותו. כמובן שגרדתי אותו ואז המשכנו לשחק כולם תופסת. אני יודע שיש לי פריביליגיה אדירה להיות עם הילדים ולראות אותם גדלים ולעשות איתם דברים כאלו פשוטים וכיפיים בעוד הורים אחרים נלחמים שם בחוץ כדי להרוויח את לחמם אבל אני מאמין שגם אותם הורים מסוגלים לעצור לרגע את שטף החיים, להביט סביב ולראות שהם עושים טעות ושבכל הזדמנות הם צריכים לנסות ולתקן אותה ולספק את אותה תחושה חמימה והגנה לילד שאתה שם בשבילו. אני יודע שאני נאיבי אבל הייתי רוצה שהורים אחרים יחשבו כמוני.