דקות מיומו של סוחר יום

אני יושב בבית קפה ולומד למבחן. לבית הקפה נכנס איש צעיר בלבוש לא הדור במיוחד. האיש אוחז בבידו שקית ושואל אותי בנימוס אם הכורסא לידי פנויה. אני מבין מיד שהוא לא רוצה לשבת. הבחור הצעיר מתיישב לרגע, מוציא מתוך שקית הפלסטיק מטען, תוקע אותו בקיר, שולוף מכיסו טלפון סלולרי דור שני או ישן יותר, מחבר את השניים ונוטש את הכורסא. חשבתי שהוא קופץ להביא לו קפה או משהו אבל לא, הבחור הצעיר עט על כיסא בר פנוי, מול הכיסא ניצב מחשב ולידו שעון עצר שמכוון לצפצף בתום חמש עשרה דקות (אם לוחצים עליו). הבחור לא טורח ללחוץ על הכפתור ומיד מתחיל לשוטט בן דפי אינטרנט שונים ואני לא יכול שלא להציץ ולראות שם גרפים בצבעים אדומים וירוקים והמון מספרים. הבחור מתקתק כמה אותיות במקלדת ושוב משוטט בדפים אחרים. מדי פעם הבחור מציץ בגזיר עיתון שהביא איתו שנשאר רוב הזמן מיותם כי הוא לא בר השוואה לטכלונוגיה של המאה העשרים ואחת. הבחור הצעיר מתקתק את תיקתוקיו האחרונים על גבי המחשב וסוגר את עמודי האינטרנט ששוטט בהם. הוא שב לכורסא, שולף את הטלפון מהמטען, בודק שאין הודעות וטוחב את כל התכולה ששלף מקודם כולל אותו גזיר עיתון לתוך השקית. עכשיו שהכל בשקית פלסטיק הבחור שם פעמיו אל הדלת של בית הקפה ונוטש. אני ממשיך ללמוד למבחן. עוברות עשר דקות והבחור חוזר לאותו מקום. הבחור שואל אם הכורסא פנויה, אני משיב שכן. הריטואל חוזר על עצמו שוב, שקית הפלסטיק, גזיר העיתון, המטען, הטלפון, המחשב וכו'. הריטואל הסתיים אחרי עשר דקות והבחור עזב שוב. בפעם השלישית שהוא חזר מוכרח אני מוכרח להודות שריחמתי עליו כיוון שחשבתי שמדובר ב הפעם חשבתי שמדובר באיזה אובססיה קומפולסיבית. כיוון שרציתי לבדוק הם אכן כצעקתה, עשיתי עצמי הולך לכיוון השרותים והצצתי במחשב שהבחור התיישב לידו רגע לפני. כשראיתי את אותם גרפים אדומים/ירוקים ואת אותם מספרים הבנתי שזה לא בהכרח מחלת נפש. הבנתי שהבחור שישב מולי הוא איזה סוג של סוחר יום בבורסה המקומית שמנסה לעשות כמה לירות. הבנתי שאני מסתכל למעשה לתוך משרדו הוירטואלי של אותו סוחר שכולל מחשב, כורסא אדומה ומטען לטלפון הנייד שלו. כן זה מה שצריך בימינו אנו האיש הקטן שמנסה לעשות כסף גדול. האם אני טועה בהבחנה? בהחלט יכול להיות! כולנו מופרעים קצת (אחטא אם לא אתוודה שגם אני לפעמים קצת אובססיבי לגבי משוב שאני מבקש לקבל מאנשים קרובים ורחוקים על יצירות שונות שלי) ויכול להיות שהבחור שישב מולי משחק בנדמה לי. אבל גם אם הוא שיחק בנידמה לי וסובל מאיזושהי מחלת נפש, אותי הוא מאוד שיכנע ויכול להיות שעתידו כשחקן מובטח ועליו לשקול להגיש מועמדות לתאטרון המקומי.

מחכים למשיח

מילים ולחן שלום חנוך

יושבים שעות
מחכים שמשיח יבוא
משיח איש מפתח
ידו בכל ויד כל בו
ענן סמיך
וירוחם ממצמץ בשפתיו
יהודה מסתכל בשעון
ומפלבל בעיניו
משרד בצפון
ארציאלי בע"מ יועץ
אחר הצהריים
ובחוץ העולם מתרוצץ
לוחץ זמזם עונה
תביאי לנו קפה.

משיח לא בא
משיח גם לא מטלפן...

שתיקה כללית
חמישה אנשים מתוחים
הדלת נפתחת
וירדנה כולה חיוכים
השחור ליהודה
התה לארציאלי הבן
ירדנה יוצאת
עזרא לא מפסיק לעשן
הנה כי כן מתחלפת
שעה בשעה
זקן ארציאלי יודע
שהוא לא טעה
נוטף זיעה ומרעים
בקולו על הבן.

משיח לא בא
משיח גם לא מטלפן...

פעמון הכניסה
מנסר את אוושת המזגן
מקפיץ את ירוחם לדלת
חותך בעשן
ארציאלי הבן
מסתכל על אביו מהצד
ובפתח מתגלה
שוטר עם הכובע ביד
ויהודה אומר
משהו בטח קרה
אומר לו ירוחם
סתם לא שולחים משטרה
אומר השוטר הייתה תאונה.

ולכן משיח לא בא
משיח גם לא מטלפן...

תאונה למי
שואל ארציאלי הבן
תאונה למדינה
עונה השוטר המסכן
הבורסה נפלה
אנשים קופצים מהגג
גם משיח קפץ
והודיעו שהוא נהרג
הכל אבוד
בוכה עזרא דהן הקבלן
משיח בשמיים
ואנחנו בלי הכסף כאן
וירדנה היפה ממלמלת
זה לא יתכן.

משיח לא יבוא
משיח גם לא יטלפן...

דצמבר המר
זעקו כותרות בעיתון
ושר האוצר נתן במבט ראיון
הציבור מטומטם
ולכן הציבור משלם
מה שבא בקלות
באותה הקלות יעלם
האזרח הקטן
נאלץ לשלם בגדול
ואותי מעניינת
ירדנה יותר מהכל
הולך למילואים
וסופר את הכסף שאין.

ומשיח לא בא
משיח גם לא מטלפן...

כן, כן משיח גם לא מטלפן.