אוטוסוגסטיה (סוגסטיה עצמית) או בעברית השאה עצמית היא תהליך פסיכולוגי שבו בני אדם יכולים לשנות את דעתם, עמדותיהם, רגשותיהם, ואמונותיהם על ידי שכנוע עצמי והשפעה תת-מודעת על מרכיבים אלה. התופעה מתרחשת במגוון תחומים והיא אופיינית לתחומים של קריירה, בריאות ונפוצה מאוד בתחום הזוגי/רומנטי.אוטוסוגסטיה נעשית בדרך כלל במטרה לשכנע את התת מודע בדברים חיוביים ואו במטרה לשנות התנהגות מסוימת. אחת הדרכים המקובלות לאוטוסוגסטיה היא חזרה נשנת על משפט חיובי כלשהו כגון "אני אוהב את עצמי", ועל ידי כך לגרום לתת מודע להאמין בנכונות הדבר. למרות זאת אנשים רבים גורמים לעצמם נזק בלא יודעין על ידי כך שחוזרים על משפט שלילי כלשהו כגון "אני מכוער" ובכך גורמים לתת מודע להאמין בנכונות הדבר. לצד יתרונות מסוימים של האוטוסוגסטיה שבאים לידי ביטוי בחשיבה חיובית בונה קיימת גם הסכנה של פרשנות ותפיסה מעוותת של המציאות. אוטוסוגסטיה עלולה ליצור תמונת מציאות כוזבת אצל העושים בה שימוש ולהביא אותם למצב בו הם חיים מציאות בעייתית או אף מזיקה. המילה סוגסטיה נובעת מהמילה הלועזית suggestion שמשמעותה "הצעה" וכך למעשה פועלת הסוגסטיה - היא מציעה לאדם דרך פעולה מסוימת. הסוגסטיה יכולה להיעשות בצורה מילולית, באמצעות שיחה, או בצורה פיזית, באמצעות סימני גוף. [מקור: ויקיפדיה]
אני ור' לא חברים. היום פגשתי את ר' בבריכה. בשיחת "מה תעשה בארה"ב?" סיפרתי לר' על רצוני להשתלב במערך ההוראה של ילדים עם צרכים מיוחדים. סיפרתי לה על המקום שבו אני מתנדב (חוות סוסים שמספקת שרותי תרפיה בריכה לילדים עם לקויות שונות). סיפרתי בבטחון רב על היתרונות של רכיבה על סוסים עבור ילדים מיוחדים אלו. דיווחתי לה על פגועי מוח קשים שתנודות הסוס למעלה ולמטה גורמים להם לפולסים עצביים שמשודרים דרך עמוד השדרה למוחם והשאיפה היא שאותם פולסים יבנו/יחדשו את מערכת הנוירונים הלא כל כך מסועפת שלהם. דיווחתי לה על ילדים ניוון שרירים שהרכיבה על הסוס התמיר תורמת להם להרגיש גבוהים ובשליטה מה שעוזר לפתח אצלם את תחושת המסוגלות שמגדילה בתורה את תחושת הביטחון העצמי שלהם. הסברתי לה את איך הרכיבה מרגיעה ילדים עם הפרעות קשב וריכוז כיוון שתנועות חדות שהמדריך מבקש מהסוס לעשות מוציאה אותם משיווי משקל ומשלוותם ווסיימתי בתאור של רכיבה של אוטיסטים שאשר הוראות פשוטות ותירגול ארוך תורמת להם ללמוד לתקשר קצת יותר טוב עם הסביבה. בסוף ההרצאה (אני מוכרח להודות שהייתי מבסוט מעצמי), אמרתי לה שהדרך עבורי עוד ארוכה אבל שאני מקווה שאוכל בשלב ראשון להתנדב במסגרת דומה בארה"ב ובשלב מאוחר יותר לכשארכוש את הרשיון הנכסף לטפל בילדים "מיוחדים" אוכל לעבוד בתחום לפרנסתי. קבעתי לעצמי שעד גיל ארבעים אני מסיים את ההסבה המקצועית שלי ועובר לעסוק בתחום החינוך. את ר' שכנעתי. אחרי שסיימתי את השיחה עם ר' הרגשתי בהיי. אבל יחד עם זה שאלתי את עצמי את השאלה הפשוטה - איך זה ששכנעתי את ר' אבל את עצמי אני לא מצליח לשכנע?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה