י' בן כמעט 8 ו מ' כמעט בת חמש. אצל ג' האונה השמאלית היא הדומיננטית ואצל י' דווקא הימנית. מ' היא ילדה מבריקה עם יכולות תפיסה ועיבוד אנליטיים מדהימים. י' הוא ילד רגיש שיש לו מצבור אינסופי של אהבה ויכולות זיכרון חזותי יוצאים מן הכלל. מ' עם שתי רגליים על הקרקע ו י' נאיבי. ג' היא חברותית ו י' נחבא קצת אל הכלים ומעדיף להעסיק את עצמו. ג' בוגרת ו י' הוא ילד נצחי. ל י' אמא הבטיחה משחק ויי והוא קצת מוטרד שאמא חוזרת מנסיעת עסקים רק בעוד עשרה ימים. למ' אמא לא הבטיחה כלום אבל מ' יודעת שאם היא רוצה משהו היא יכולה להרים לאמא טלפון ולדבר איתה. היום בארוחת הערב נדהמתי כששמעתי את האינטרקציה הקצרה שהיתה בינהם. י' אמר לי שהוא מתגעגע לאמא (מתגעגע באמת אבל גם בגלל שהוא רוצה לקבל את המשחק שלו מוקדם יותר). מ' (שלא ידעה על העסקה שנרקמה בן אמא ל י') ניסתה להרגיע אותו וענתה לו שזה בסדר להתגעגע אבל שהוא צריך להבין שלפעמים אמהות או אבות נוסעים בגלל העבודה שלהם והם חוזרים בסוף. י' ו מ', שניהם ילדי, את שניהם אני אוהב, על שניהם אני מטורף, לכל אחד הייחוד שלו ולכל אחד הפינה המיוחדת בלב שלי.
כשכתבתי את הפוסט לא שמתי לב לחוסר עקביות משווע. ל' הסבה את תשומת ליבי שהחלפתי (כנראה שלא במודע כי האותיות לא קרובות במקלדת) את האות מ' בתי באות ג' אשתי. "מודה ועוזב ירוחם", אני מאמין בכל ליבי ש י' בני דומה לנ' (לי) ומ' בתי דומה ל מ' אמא שלה. ל' רמזה לי לתת צ'אנס ולא לתייג אותו ואותי ולהבין שמי שאני חושב שאני הוא לא אני (יצא לי פילוסופי משהו המשפט הזה). ל' אמרה לי בעצם שאני שונה מאוד מהדמות שאני לא רוצה להיות דומה לה (אבי) ושבני כנראה יהיה שונה ממני ולכן אסור לי לתייג אותו ולגרום לנבואה להגשים את עצמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה