אני שמח שאני יכול לשבת עכשיו מול המחשב שלי ולפרוש את מחשבותי בצורה בהירה וברורה אבל אני מצר על כך שבעִידַן רִיתְחָא, אני לא יודע לשלוט מספיק ברגשותי ועל כן (למרות שלמדתי לתקן עוולות תוך כדי), אני אומר דברים שאחרי מעשה אני נוטה להצטער עליהם. לזכותו של ד', שותפי, יאמר ששקיפות ואמינות הם אמות מידה מרכזיות שלו ויתכן שבגלל עברו ההנדסי הוא לפעמים יותר צדיק מהאפפיור. לפני יומיים קיבלתי מ ד' את מסמכים של החברה המשותפת שלנו. עיינתי בהם ממשוכות ומכיוון שלא הבנתי מה עשה שם בדיוק רואה החשבון, ביקשתי את דוחות הרווח וההפסד. קיבלתי את הדוחות בלי הסבר ומניתוח ראשוני ולא מעמיק הגעתי מיד למסקנה שאנחנו בהפסדים למרות שציפיתי להיות מורווח או לפחות לא להפסיד. המסקנה השנייה שהגעתי אליה הוא ש ד' לוקח ממני ומשותף נוסף יותר מדי כספים על ניהול החברה. ביקשתי מיד לכנס ישיבה כדי לבאר את המצב. השותפים הסכימו להיפגש היום בצהריים. לפני הישיבה נכנסתי בעובי הקורה וניתחתי את הדוחות לפנים ולחוץ. גיליתי שאכן אנחנו מפסידים, שאכן ההוצאות שלנו גבוהות מהצפוי ושד' לוקח כניראה לוקח יותר כסף משהסכמנו עליו (לפחות ע"פ הדוחות). כשהגעתי באיחור קל לישיבה מצאתי שם את י', השותף הנוסף המאוד פאסיבי ואת ד'. דיברו על הא ודא ואחרי כחצי שעה התחלנו לדבר על הדוחות שלשמם נתכנסנו. אני מוכרך להקדים ולהודות שלמרות שציפיתי ש ד' יכין דוחות כאלו ויסביר בדיוק מה שקרה (שכן הוא זה שמקבל כסף על ניהול החברה), הדבר לא קרה ובדיעבד, יכול להיות שאם ד', היה מקדים להסביר את פשרם של הדוחות כל מה שקרה מאוחר יותר בישיבה היה נמנע. הצגתי את הנתונים לד' ו י' ולא זכיתי אפילו להכרת תודה על השעות ש"ביזבזתי" בניתוח הנתונים. הסברתי מפורשות שזה לא בסדר לנתח את המידע העקר כייון שמודבר בשנה ראשונה של עסק בהתהוותו. המשכתי להסביר שנירמלתי את המספרים וגם הם לא השביעו את רצוני (הוצאותנו גדולות מהכנסתנו) ואחרי נירמול אחרון הסברתי להם שאני מאמין שנגיע לתשואות שדיברנו עליהם אם לא יתרחשו דברים שיצריכו מאיתנו להוציא כספים נוספים שלא תיכננו. בשלב הבא ביקשתי מד' להסביר מדוע הוא גובה יותר ממה שסיכמנו והוא סיפק הסבר משביע רצון (שהיה צריך לספקו לעניות דעתי הרבה לפני שאני יצרתי את הניתוחים שלי לדוחות). המשכתי לנושא הבא. הסברתי להם שההוצאות שלנו גבוהות מדי ואחרי שאני מבין כיצד עובד כל הסיפור ומכיוון שאי אפשר לשלוט בבלתי נשלט, אני מציע שנחזור שוב לשולחן הדיונים ו"נתווכח" שוב על העמלות של ד' בשאיםה שנוכל לצמצמם. ד' מיד הסביר לי שאני לא פייר שכן הסכמתי מראש על העמלות ועכשיו שהמספרים לא נראים לי אני מבקש לשנות את הכללים. ד' הגדיל לעשות שאמר שאני חייב לו כי הוא זה שבחר בי והכניס אותי לעסק ובזכותו אני משקיע היום בעצמי באמצעות חברה אחרת. ד' גם רמז שאני קטנוני וחמדן שכן חשוב לי להקטין את הכנסתו כדי שהמספרים יראו טוב באקסל אלא שאני שוכח שמדובר בסכומים קטנים. ישבתי שם כמעט בוכה. באמת שהגעתי ממקום טוב. לא החמדנות ולא הקטנוניות העסיקה אותי. דיברתי מרצון אמיתי להתייחס לכל התהליך ברצינות אמיתית של ניהול עסק ולשפר את ביצועיו אבל הדברים התגלגלו לא בדיוק כמו שתיכננתי ויצאתי מכל הסיפור רע. אני מתבכיין לטענתם ואין לי בדיוק על מה שכן כל מה שקורה היה ידוע מראש, הסכמנו על הכל ועכשיו אי אפשר לעשות דבר. רגשותי מעורבים. כשאני מנתח את הדברים, אני יכול לאמר שבדיעבד, אני מצטער שדיברתי על העניין שכן בעיניהם אני נתפס כאיש קטן תאב בצע וקטנוני להחריד והרי אם מסתכלים על המספרים, באמת מדובר בפרוטות שלא צריך בשבילם להרוס חברות. אבל מצד שני, אני שמח שהעלתי את הדברים כי אני יכול לגלות שמעולם לא חשבתי שאני חבר אמיתי של אף אחד מהם. בשילוש הקדוש, למרות שהם לא רואים זאת כך, תמיד תפסתי את עצמי כפועל השחור ואותם כמנהלי המחלקות עתירי הניסיון, הידע וההשכלה וכניראה. אצלם זה כל כך טבעי שהם לא יבינו לעולם מאיםה אני בא. לצערי, היחס המשולש הזה כניראה ישמר שנים רבות ויכול להיות שאנ כועס על זה שלא מקבלים אותי כשותף שווה בן שווים. אני כם כועס על זה שאני משקיע לא מעט זמן כדי להבין את מה שקרה, לספק מידע שיש לו ערך מוסף ואפילו אני לא זוכה להכרת תודה על פועלי. אני גם כועס על זה שיש לי אלטרנטיבה להשקעה ואם אני מעלה אותה כנגד אז זה נתפס רע ומעיד על חמדנות ובצע כסף. אנ חושב שיש לי לא מעט מה ללמוד מהאיפוק שלהם ומהיכולת שלהם לא לערב אמוציות עם שיקולים אוביקטיביים אבל אני כן מאמין שיש להם מה ללמוד ממני אבך הם לא ממש חושבים שהם צריכים לעשות זאת. חשוב לי לציין שאני לא כועס על ד' או על י' שהוליכו אותי שולל - כפי שפתחתי את דברי, שקיפות ואמינות היא נר לרגלם. אני כועס על עצמי שלא התכוננתי טוב יותר לפגישה ושלא השכלתי במהלכה להפריד את הרגשות שלי, המחשבות ודרכי הפעולה. אני מאמין שאם הייתי עכשיו לפני אותה פגישה, הייתי בא עם אג'נדה ברורה יותר ומבין שאני מדבר על מהנדסים שאין להם כל עניין באמוציות. הייתי אומר לד' ו י' שכדי שהעסק יצליח וימנעו אי הבנות או חילוקי דעות, אני מאמין שמחובתו של ד' כמנהל האופורציה, להציג בעתיד דוחות דומים לאלו שאני הצגתי ולספק הסברים מפורטים יותר כדי להוציא מכלל אפשרות סיבוכים ולפסול הסברים חלופיים של שותפים אחרים. בנוסף, בשל המספרים הנמוכים, הייתי מבקש מהם לחשוב ביחד איתי כיצד יהיה זה אפשרי להקטין עלויות ובמקום להגיד זאת בעצמי ולהיתפס כקטנוני,הייתי צריך לתת לד' להגיע למסקנה שזה מה שאני הייתי מצפה שיעשה. לסיכום הייתי בהחלט מבקש מד' לשקול את הקטנת העלות העתידית שלו אם וכאשר נחליט אנחנו כחברה להמשיך להשקיע יותר שכן אז אין כבר מדובר בפרוטות. הייתי ללא ספק עושה את הדברים אחרת אבל אני לא יכול לאמר לכם שאני מצטער שהעלתי את הנושאים שבערו בקירבי על פני השטח ושסביר שערערו את המערכת היחסים שלי את שותפי. נשאלת השאלה האם המחיר היה מוצדק. אם יש משהו שאני במתטער עליו יותר הוא שאני לא מגיע מוכן מספיק לארועים כאלו ודי מהר הרגש משתלט אצלי על הקוגניציה והתוצאות שאני משיג הם לא תמיד עולות בקנה אחד עם מה שציפיתי.
אחרי שכתבתי את הנ"ל בסערת רגשות, החלטתי לכתוב את מה שאתם עומדים לקרוא כדי להבין מה בדיוק ניסיתי להשיג אתמול ואיפה אני צריך להשתפר. להל"ן הנוסח המתוקן בסגנון "המכתב שלא העזתי לפרסם" :
איש יקר,
אני מכיר את עצמי ויודע שבדיונים כמו שניהלנו אתמול, למרות שאני מנסה להגיע לדיון מוכן עם עובדות, די מהר, האמוציות שלי משתלטות עלי ואני מוצא את עצמי מפליג למחוזות שבכלל לא תארתי לעצמי שאגיע אליהם. לא אחת, אני מקנא באנשים כמוך על קור הרוח והיכולת להפריד בדיון בין עובדות לרגשות ולכן אני מרגיש הרבה יותר טוב להעלות את הדברים שניסיתי להסביר אתמול על הכתב כדי להיות חד וברור יותר.
לא אחת הודתי לך בהתכתבויות שונות על פועלך ועל היושר וההגינות שלך. נקודת המוצא היא שאני לא מאיים על תפקידך, שאני לא רוצה לרשת אותך ושאני לא מציע להחליף אותך בגלל הדרך שבא אתה מנהל את האופרציה. כפי שהזכרתי אתמול, אני מכבד את ההסכמים שחתמתי עליהם ולא נסוג מהחלטות עבר שנלקחו על ידינו וכל מה שדיברתי עליו אתמול, אם לא הובנתי כהלכה, היה לגבי העתיד. אין לי כל כוונה לעסוק בעבר ואין בי שום רצון לשנות את מה שכבר הסכמנו עליו באופן רטרואקטיבי.
אני בהחלט חב לך תודה על זה שהכנסת אותי כשותף לחברה ושהכרת לי את השוק והנפשות שפועלות בו אבל אני לא מוכן שאתה תשלוף את הקלף בכל פעם מחדש ושתזכיר לי שאני עדיין "חייב לך" כל אימת שאני מנסה להעלות טיעונים שעשויים לפגוע בך או בהכנסתך מניהול החברה. זה נכון שהחלטתי לפתוח חברה משל עצמי שנתפסת על ידך כאיום ותחרות ישירה אולם, להזכירך, עשיתי זאת כי קיבלתי ממך את הרושם שאתה לא מעוניינן להשקיע יותר. אחרי שפתחתי את החברה שלי, הבנתי שזה כבר לא המצב שאנחנו מצויים בו (קרי אתם כן רוצה להשקיע יותר) ולראייה, אנחנו מנסים לגייס כספים (מכיסנו או ממימון של בנק) כדי לרכוש נכסים נוספים ועל כן, אני מרגיש שזה בהחלט לגיטימי להעלות את הסוגיה של השקעה אישית/פרטית דרך החברה שהקמתי לעומת השקעה באותו שוק ובאותם נכסים דרך החברה המשותפת שלנו – אין ספק שיש פה ניגוד אינטרסים ולזכותי יאמר, שאני מנסה להיות פייר ולהציף את הנושאים שעומדים על הפרק במקום לשמור אותם בבטן.
לזכותי הבסיסית היא להשמיע את קולי ולהעביר ביקורת. הזכרתי אתמול את הביטוי "אוזניים ערלות" שלא היה רלבנטי כי אני יודע שהזכות להשמיע את קולי לא נמענת ממני ומיותר לציין שמותר לכם להתנגד לדעתי. כפי שראיתם, אני מכבד ומקבל את ההכרעות כי אני בדעת מיעוט אבל, מה שרציתי לתאר כשהשתמשתי בביטוי הוא את התחושות שלי בפגישות שלנו. לרוב, בפגישות שלנו, אני זה שמעלה נושאים לסדר היום ולרוב, אני זה שמקבל מכם את התחושה ש"נפלתי ממאדים", שאני קטנוני, תאב בצע ומתעסק בשטויות. אני רוצה שתבין שלא משם אני מגיע ולא לשם אני חותר. אני באמת מגיע ממקום טוב יותר. בתקופה האחרונה, השקעתי לא מעט זמן בלימוד המטריה שנקראת השקעות בנדל"ן ואני מאמין בכנות שיש דברים שאפשר לעשות אחרת ולכן אני מרשה לעצמי לדבר על הנושאים האלו בצורה גלויה.
אני חושב שמתוקף תפקידך כמנהל האופרציה, היא לייצר בסוף תקופה מידע שמסכם את השנה כדי לראות אם אנחנו עומדים בתחזיות הרווח/תשואה שהגדרנו. אם היית מייצר הסברים, אולי היו נחסכות ממך אי נעימויות שנוצרו מהעובדה שהעזתי אני לדקדק בציציות ולשאול למשל מדוע אתה גובה דמי עמלה גבוהים יותר ממה שהסכמנו. שוב, אני מאוד מעריך אותך כאדם, את יושרך והגינותך ומעולם לא ניסיתי לרמוז שאתה מרמה אותי ואתמול גם סיפקת הסברים מספקים באשר לשונות אבל, לולא אני הייתי מעלה את הסוגיה ומייצר את הדוחות שהצגתי, אני מסופק אם אתה היית עושה זאת כדי להגדיל עוד יותר את שקיפותך בנושא ניהול תקין. בנוסף, לא זכיתי אפילו להכרת תודה על המאמץ שהשקעתי בייצור המידע ולהזכירך, למרות שהקדמתי לאמר שהשנה הראשונה איננה מייצגת ולמרות שנירמלתי את המספרים וניקיתי את אותם הוצאות בלתי צפויות כדי לגלות שבסוף השנה אנחנו נהייה "און טראק" ושהתשואות יהיו דומות לתשואות שאנחנו דיברנו עליהם בעבר, העובדה היא שאנחנו נסיים את השנה בהפסד (ההכנסה קטנה מההוצואות שלנו) ושעורי התשואות שלנו יהיו נמוכים מהצפוי וזה מה שהדליק אצלי נורות אדומות שהיוו הטריגר לרצון שלי לקיים את הדיון בנושא.
לאור ניסיוני החדש בתחום, לאור ההתלהבות שלי ולאור העובדה שאני מנהל נכסים של אחרים ומנסה לעשות זאת בצורה המקצועית ביותר, מה שבסך הכל ניסיתי להסביר אתמול הוא שלאור המספרים שלנו, אנחנו צריכים לשאוף להקטין את העלויות ולא רק כדי שזה יראה טוב ב"אקסל" כפי שאתה ציינת. להזכירך, אחת הסיבות שאנחנו לוקחים סיכון ולא מבטחים את הנכסים כנגד נזקים שונים (כמו הצפה מצינור שהתפוצץ), הוא בגלל הרצון שלנו לחסוך בהוצאות תפעוליות ולשפר את התשואות ואז נשאלת השאלה, למה זה בסדר אבל דרכים אחרות להורדת העלויות הם לא כשרות ונתפסות כרצון להיות קטנונוי.
לסיום, הזכרתי גם את נושא השותפות ואת התחושות שמלווה אותי שלמרות שאנחנו שותפים אני מרגיש שאתה שותף "קצת יותר שווה" ואני מוכרח להודות שכעסתי שאמרת שאתה אכן כזה כיוון שאם לא אתה, לא הייתי משתתפף בחגיגה הזו. גם כאן לא ניסיתי לרמוז שאתה מרמה אותי ולוקח לעצמך יותר מהנטו שצריך להיות מחולק שווה בן השותפים. רציתי רק לציין שבאותה מידה שאתה מעוניין לשמור על האינטרסים שלך ועל מקור הכנסתך, אני רוצה לשמור על האינטרסים שלי ונשאלת השאלה מדוע אם אני מבקש להקטין עלויות זה נתפס כקטנוני שהרי אתה חושב שמדובר בסכומים קטנים אבל לעומת זאת, אתה לא מוכן לוותר על אותם סכומים קטנים שנחוצים לך.
נ'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה