דמי כיס
בשבוע שעבר, אחרי התלבטויות, החלטנו שהגיע הזמן לתת ל י' ו מ' דמי כיס. כל אחד מהם יקבל כל שבוע כסף שהוא שווה ערל למחצית מגילו. הסברנו להם שהם יכולים לעשות עם הכסף כאוות נפשם - הם יכולים לבזבז את כולו על ממתקים אבל לא שכחנו גם להסביר שהם בהחלט יכולים לחסוך חלק ממנו ובעזרת הממון שייחסך, לרכוש מוצר או שרות גדול יותר. הילדים אהבו את הקונספט. אתמול בבוקר י' פונה אלי ושואל אם כדאי לו לקחת דולר כדי לקנות ארטיק בהפסקת הצהריים. אמרתי לו שבטח. הוא חזר אחרי כמה רגעים ואמר לי שהוא דווקא מעוניין לחסוך את הכסף ואז שאל אם אני אוכל לתת לו את אותו הדולר. אמרתי לו שלא, שזוהי בדיוק מטרתם של דמי הכיס השבועיים והוא התבונן אלי שוב, עצוב משהו, ואמר, "אני חושב שאוותר על הארטיק". אמרתי לו שזו בחירה שלו והסברתי שהוא לא צריך לשכוח לאזן את החסכון עם ההנאה. כהמלצה לחיים טובים יותר המלצתי לו להיות קצת יותר נהנתן וקצת פחות קמצן ותנמיד לשמור לפחות רבע מההכנסה בחשבון חסכון. הוא חייך. אחכ הוא הלך לאחותו ושאל אותה בשיא התמימות אם היא תהייה מוכנה לתת לו דולר כדי לקנות ארטיק - היא כמובן לא היססה ושלפה את המזומנים מהארנק שלה. בשלב זה התערבתי שוב והסברתי לשניהם את הקונספט של "משחק סכום אפס" (הרווח של כל משתתף מאוזן במדויק על ידי ההפסד של המשתתפים האחרים). ביקשתי ממנה לקחת בחזרה את הכסף שלה וממנו להחליט מה הוא רוצה לעשות עם כספו. י' בחר בסוף בארטיק. קשה להיות ילד :)
אתמול י' הכין שעורים. י' היה צריך לכתוב תאור של דמות שהוא קרא. י' לא תמיד מתאמץ, מנסה לעשות את המינימום וכותב בצורה טלגרפית. אחרי שהוא הציג בפני את פרי עמלו הסברתי לו שהתוצאה סבירה אבל שהוא יכול בהחלט לעשות משהו יותר טוב. י' לקח את המחברת וירד למטה לסבב תיקונים. הוא חזר אחרי דקה והציג שוב את היצירה. שוב הסברתי לו שאפשר לעשות קצת יותר. שאלתי אותו אם הוא רוצה עזרה והוא אמר שכן. כאן צריך לזכור שיש את ההתלבטות של כל הורה האם לחצות את הגבול הדק והעדין של להכתיב לו את התסריט או לגרום לו (זה לא פשוט בכלל) לייצר משהו טוב יותר עם קווים מנחים. התחלנו לעבוד על החומר ביחד ובנינו לאט את התאור. י' נוכח לדעת שהתאור העשיר יותר היה טוב יותר מהתאור הטלגרפי שלו. בסוף אמרתי ל י' שהוא צריך לנסות להיות הרבה יותר אופטימי ולשכנע את עצמו שבכל משימה הוא צריך לתת את המקסימום כי כל תרגיל כזה בונה אותו. אחרי שסיימנופסענו לכיוונו של האוטו שלנו כדי לאסוף את אחיו של י' מהגן. שאלתי את י' למה הוא חושב שאני מנסה לגרום לו להתאמץ יותר. י' חשב שנייה ואמר משהו ממיס : "כדאי להתאמץ יותר, כדאי להיות תלמיד טוב ולהצליח בלימודים כי אז יפתחו בפני יותר הזדמנויות תעסוקתיות בעתיד ואז אוכל לבחור מה אני רוצה להיות שאהייה גדול". מה תגידו על זה?
לפני כמה ימים קיבלנו ספר מסופרת צעירה. כשהסופרת כתבה לנו הקדשה על הספר וחתמה, אמרתי לבתי מ' שזו שחותמת עכשיו היא זו שכתבה את הסיפור - מ' התרגשה נורא ושאלה אם גם היא יכולה להיות סופרת. אמרתי לה את מה שאשתי אומרת להם תמיד : "את יכולה להיות כל מה שאתה רוצה להיות". אתמול מ' חזרה מבית הספר עם סיפור קצר שהיא כתבה וציירה ופתאום קלטתי כמה הדברים שאנחנו אומרים או עושים כל כך חשוב וכמה הוא משפיע על ההתפחות שלהם ומעצב את מי שהם יהיו כשיהיו גדולים. אחת המשימות הכי קשות של ההורות הוא לחשוף את הילד למספר רב של תכנים/נושאים/תחומי עניין תוך שאתה עצמך מהווה עבורם מודל חיובי לחיקוי החשיפה אם דרך קריאת ספרים, עיסוק בהובי או שיחה כדי לפתוח את הצוהר , לספק את הסקרנות ולהיות הגשר בינם לב הגילוי המסעיר שיעסיק אותם בבגרותם.
תיק אוכל
אם יש משהו שאני פשוט אוהב לעשות הוא לארגן לילדים בכל יום את תיק האוכל שלהם. בכל יום שאני עושה זאת , אני מנסה להיות יצירתי, בריאותי ולא משמעמם. אני מציע מגוון של ארוחות חמות, חטיפים, שתייה, פירות וירקות ומעל הכל תמיד שואל את הילדים מה הם היו רוצים ומנסה על כמה שניתן לענות על הרצונות שלהם. אני כל כך נהנה ואפילו משתעשע עם שותפתי העתידית לעסקים להקים "אימפרייה קטנה" שתספק שרות של ארוחות בריאות מגוונות ומסקרנות לילדים באותה אהבה שאני עושה זאת ליילדי שלי.
אין ארוחות חינם : הזהרו מרשעים שרוצים לעשות כסף קל תוך שהם שודדים אתכם ולא מספקים שום סחורה
אנחנו מחפשים אוטו חדש. מצאנו כזה ברשת והתחלנו להתכתב עם המוכר. הנ"ל סיפק אינפורמציה די משכנעת, היה זמין ומהיר לענות על שאלות במייל אבל לא היה מוכן לדבר איתנו בטלפון. עקב שרותו הצבאי של המוכר במדינה זרה, הוא אמר לנו שהרכב שמור בתוך בסיס צבאי במדינה אחרת ולכן, כדי להבטיח את כדאיותה של העיסקה, המוכר ביקש שנעביר את הכסף לסוכן ביניים נייטרלי ובעל שם בתחום (איביי) שישמור על הכסף עד שאנחנו נאשר את הרכב. המוכר גם הבטיח לשאת בהוצאות של המשלוח והגדיל לעשות שאמר שיש לנו חמש עשרה יום לבדוק את הרכב מרגע ההגעה ואם אנחנו לא נהייה מרוצים, נוכל לבטל את העסקה והוא ידאג להחזיר את הרכב ללא תשלום מצידינו. למרות שזה היה מסריח כבר מההתחלה, ולמרות שזה היה נראה יותר מדי טוב כדי להיות אמיתי, אמרתי לאשתי שאם היא כל כך רוצה את האוטו אז שתלך עך זה ... מה יכול להיות גרוע אם עושים עסקים עם גוף כמו איביי ..... אשתי התכתבה עם המוכר והוא שלח לה את כל הפרטים כדי לגלגל את העיסקה קדימה. רגע לפני שחלצנו סנד, אמרתי לאשתי לחכות רגע ... תודות לפלאי הטכנולוגיה (האינטרנט) עשינו חיפוש מהיר וגילינו שמדובר בתרמית. הרכב הוצע למכירה במדינות שונות במחירים שונים תוך כדי שהמוכר מספק סיפורי כיסוי שונים. עשינו חיפוש נוסף והסתבר שלא מעט אנשים היו קרובים ליפול בפח ועל כן חשפו את סיפוריהם ברשת. מיד שלחנו למוכר אימייל שאומר שאנחנו כבר לא מעוניינים ופתאום הנ"ל הפך עורו ובמקים להתעניין מדוע ולנסות לשכנע אותנו לקנות הוא הפסיק להתכתב איתנו. ועל כל זה נאמר "פתי מאמין לכל דבר, לחתול ולעכבר ... שמרו נפשכם מאוכלי חינם המנסים לחיות כטפילים על גבה של החברה ועל כתפיהם של אנשים מן השורה שמרוויחים את לחמם ביושר ורק חולמים להיות בעלים של מכונית אדומה עם גג נפתח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה