למה תמיד, אחרי שאני צוחק, אני נופל ומתרסק? (רפי פרסקי)

כשלא הולך אז לא הולך וכל מה שעשוי לפעול נגדך סביר שיפעל אבל כשהולך ואתה מבסוט מהתוצאה אתה פשוט קורן מאושר וכולם יודעים את זה. הבוקר ניסינו להדפיס את התמונות עבור אירוע ההתרמה לבית הספר. הגענו מוקדם למקום עבודתו של א' שהתנדב לעזור, הבאתי קנבס, מספרים, סרגל ועפרון וא' סיפק את מכונת ההדפסה המשוכללת שמדפיסה שלטי חוצות. לא' היה קורס שהוא צריך להעביר ולמרות שהתחלנו כשעה וחצי לפני הקורס, א' היה לחוץ מאוד וניסיתי להרגיע אותו. לקח למכונה חצי שעה להתחמם ואז א' גילה רגע לפני ההדפסה שהקבצים לא מוכנים בפורמט המבוקש ואז א' היה צריך לשנות את הסט-אפ של המכונה ואז אחרי שהוא עשה את זה המכונה דיווחה טעויות על חוסר צבעים. א' הוסיף את הצבעים הרלבנטיים אבל המכונה בשלה וביא מדווחת על עוד תקלה. רק כרבע שעה לפני תחילת הקורס א' הצליח להפעיל את המכונה במוד הרלבנטי ולחץ פרינט כדי להדפיס את התמונה הראשונה - כפי שאמרתי בפתיח אם לא הולך אז לא הולך. אלת המזל האירה לנו פנים וכשראשי מכונת הדפוס התחילו לרוץ על גבי הקנבס ולהדפיס את השורות הראשונות, שאלתי את א' בתמימות אם הוא בחר את התמונה הנכנה. א' נלחץ ועצר את ההדפסה. אחרי שבדק וראה שכן בחר את התמונה המתאימה הוא לחץ שוב על הדפס והמכונה המשיכה לרוץ וסיימה להדפיס באיכות סבירה (את התמונה הדפסנו שוב מאוחר יותר שוב). ככה הדפסנו גם את התמונות הבאות והיינו מרוצים מהתוצאה. הודיתי לא' ורצתי אל המסגר כדי שימתח את הקנסבים על פריים והלכתי לי הביתה כדי לסכם חומר למבחן. הרגע שבתי מחנותו של המסגר והתוצאה היתה מדהימה. הודיתי לו בחום וביקשתי ממנו שיארוז את שלושת התמונות ואז שילמתי ויצאתי. בדרך הביתה עליתי עם משהו במעלית ונזהרתי עם כל סיבוב כדי לא לפגוע בקנבסים. הבחור שאל אם יש שם ציורים ואמרתי שהדפסתי תמונות על הקנבס. הבחור חייך ואמר שרואים שאני מרוצה כי אנ ממש קורן. ברוב טימוטומי אמרתי לי משהו שחשבתי שיהיה מצחיק : אמרתי לי שעכשיו אחרי שהוא ראה אותי קורן מאושר אני צריך לספק לו הזדמנות לראות את הצדדים האחרים שלי ואז הכרזתי שצריך לאזן את זה עם מצב רוח רע. שאני כותב שורות אלו אני חושב שאולי חשבתי באותו רגע שאין טוב בלי רע ואולי בגלל זה הייתי צריך לספק את ההלצה הדי אינפנטילית שמאוד מאפיינת אותי כיוון שתמיד התנהלתי כליצן החצר. בכל אופן, למרות שאני לא ממש מרוצה ממה שאמרתי אני לא יכול להסתיר את החיוך שיש לי כרגע ולכן ישבתי לכתוב את קורות היום. אני מצרף את התוצאות של ההדפסה ומאחל לעצמי פרויקטים מוצלחים כמו זה בעתיד.

צילום : נ' עבדכם הנאמן

הבאה לדפוס וגרפיקה: ל'

פוסט פרודקשיין ודפוס א'

נדנדות
רפי פרסקי
מילים ולחן: רפי פרסקי

שברתי ביצה על הראש
הרגשתי איך החלבון ניגר
לאט לאט על הצוואר
כולם צחקו, אני ניגבתי את האודם מעל שפתי
אחר כך נתתי למים שיזרמו עלי
מישהו אמר "נוסעים"
ורק אני לא יכולתי
החלפתי בגדים
החופשה נגמרה
קראו לי לבוא חזרה
ואז היא ניגשה, שאלה אותי "אתה גר ברמת השרון"?
אמרתי: "אני? לא. מה פתאום."
למה תמיד אחרי שאני צוחק
אני נופל ומתרסק
אני כבר די מבוגר
אבל עדיין אוהב
מגרשי משחקים
שהנדנדות עולות ויורדות והילדים צוחקים
אני תמיד בא לכאן
כשאני בורח מהכל
ממה שאומרים כל מיני אנשים
וממה שלא עשיתי אתמול
למה תמיד אחרי שאני צוחק
אני נופל ומתרסק
אני אוהב נדנדות
עולות ויורדות
הרוח מעיפה לי על הפנים את השערות
השמיים מתקרבים השמיים מתרחקים
אני עוצם את העיניים
אני חופשי והראש בעננים
וילד אחד עומד לידי
מושך בשולי מעילי
אומר "הי אדוני, עכשיו תורי"
למה תמיד אחרי שאני צוחק
אני נופל ומתרסק.