שלא כהרגלנו נסענו לביקור מולדת בחודש פברואר. אנחנו בדכ" נוסעים באפריל (פסח), יולי (חופש גדול) או בנובמבר (רצף של חגיגות יום הולדת לכמה מבני המשפחה) אבל השנה נסענו בחודש הקשר של השנה בגלל חתונה. טוב קודם כל נתחיל בזה שהיה מזג אוויר משגע עם 25 ויותר מעלות צלסיוס במהלך היום - כן האל ניניו וחברו גלובל וורמינג מתעתעים במזג האוויר ויוצרים סופות שלגים באירופה וקור עז במזרח אבל אצלנו (אצלם הרי אנחנו לא ממש גרים שם) קיץ וכולם הולכים לים. כפי שציינתי הסיבה העיקרית לנסיעה הזו היתה חתונה משפחתית. את החתן לא ממש הכרנו וראינו אותו במפגש בודד לפני שנה ויותר. את הורי החתן ואת משפחתו לא פגשנו מעולם ורק בחתונה עצמה "זכינו" להכיר אותם. טוב לא ממש זכינו כי התחושה היתה שמדובר ב"שתי חתונות לשתי עמים" (על משקל שתי מדינות לשתי עמים שמאפיין את המחלוקת על ארץ הקודש) קרי הצד של החתן והצד של הכלה חגגו כל אחד בנפרד את האירוע ולמעט החופה שבה נאספו כולם במקום אחד, כל אחד שמח בהילולה עם המקורבים לו. לטעמי החתן ביצע מעשה שלא יעשה ואפילו אני , שלקח לי שנים להתגבר על הקונספט של "הורי לא עשו עבורי דבר" , לא חושב שהייתי יכול לעשות דבר שכזה. ובכן, ממש לפני החופה, רגע לפני שהורי החתן מצעידים את בנם פנימה והורי הכלה עושים את אותו הדבר, חזינו בהחלטה תמוהה שבה בחר החתן לבוא כמעט עד לחופה מלווה בהוריו אבל רגע לפני החופה (שעה שהיה צריך לצעוד כ 20 מטר נוספים) החליט הנ"ל באופן ברוטלי לבקש מהוריו להיכנס לבד ואחרי שהם עשו זאת הכרוז ביקש ממנו לצעוד לבד לחופה דבר שגרם קצת למבוכה לסובבים אותו ובטח להרגשת חוסר נוחות להוריו והאמת היא שקצת ריחמתי עליהם. אגב הורים. הורי הכלה לא ממש רווים נחת משלושת חתניהם (אולי קצת ממני ...) אבל, הם כן שמחים בשמחתם של בנותיהם ומברכים על הבחירות שלהם אפילו אם זה לא ממש נראה להם וכל זה מתוך מוטו שאולי אפשר לאמץ שבפשטות אומר שאם הילד בחר לבד וטוב לו, אנחנו נתמוך בבחירה שלו ונהייה שמחים בשבילו. בכל אופן, החתונה לא היתה משהו מדהים שייכנס לדפי ההיסטוריה. אני לא אומר את זה מתוך התנשאות כאילו ששלנו (החתונה) כן נכנסה לשם אני רק מציין עובדה פשוטה שלא היתה התרגשות רבה (לפחות לא אצלנו) לא לפני החתונה, לא במהלכה ולא כמה ימים אחריה - או כמו שאומרים האמריקאים "לא משהו לכתוב עליו הביתה". אחד הדברים שגילינו בנסיעה הזו ארצה היא שאפשר בהחלט לחיות טוב בישראל ושיש בה אזורים ממש מקסימים ובטוחים (הן באספק של טרור והן באספקט של חטיפות/פדופיליה) שאומנם לא מייצגים את כל חלקי ישראל אבל ל"חוזר המבוסס" יש את הפריבילגיה לבחור היכן יגור ומה יעשה וסביר שיבחר את המקומות האלו (רמת השרון, הרצליה, רמת אביב וכיוצה באלו). בנסיעה, הילדים נורא נהנו מהאינטרקציות עם קרובי המשפחה (הסבים, בני הדודים וכו') ואחת האטרקציות היתה קטיף תפוזים/אשכוליות/אבוקדו ממטעים רעננים שטופי אגלי טל המוצפים שמש חמימה של בוקר משהו שהם בטח לא עושים כל יום ובטח שלא קיים פה בהונג קונג. אחד הטיולים שמאוד אהבנו היה לירושליים שאותה זכרתי אחרת לגמרי (טוב ביקרתי בה לפני יותר מעשר שנים) ושבו שוב הופתעתי לגלות כמה היא מאובטחת ועל כן נעים ובטוח להסתובב בה. לא הפסקתי לתהות הכיצד יוכלו אנשים בני לאומים ודתות שונים לא להשכיל להבין שאפשר לחיות בבאושר, בשלום ובאחווה ולחלוק זה עם זה את התרבות והמנהגים ועל זה ענה לי חברי הטוב ק', אנשים לא יכולים לעשות זאת בגלל מלחמות אגו. את הנסיעה חתמה הצעת עבודה שקיבלה אשתי שבשורה התחתונה הפתיע גם אותי וגם אותה ולמרות שלא כל הפינות סגורות וולמרות שלא כל האג'נדה ברורה, ניראה שאנחנו מתקדמים על עבר המטרה שהגדרנו לעצמנו. ובנימה אופטימית זו (לא רציתי להזכיר שחזרתי מצונן אבל, כמו שאשתי אומרת : "מספיק דיברנו עלי בוא נדבר קצת עליך", הינה אני עושה את זה ....), אפשר לסכם ולאמר, שביקור הבזק בבמולדת היה בהחלט פורה ומהנה ומאחר וזכרוני קצת מתעתע בי ולא זכורים לי פרטים מז'וריים נוספים אסיים כאן.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה