ארוחת בוקר

לרוב אני לחוץ לפני מבחן. מנסיון העבר זה נהייה יותר ויותר גרוע ככל שמועד המבחן מתקרב. ביום המבחן עצמו אני ממש בהיסטריה והבוקר של המבחן מלווה לרוב ברגשות עזים ומעורפלים (טוב קצת הגזמתי) , ברצון להקיא (אני קורא לזה הרבה םעמים להוציא ליחה) ובכאבי בטן שלרוב נפתרים עם הביקור הראשון בבית הכסא. בשנים האחרונות למדתי להתמודד עם המצב ולהימנע ככל שאפשר מאותם סיוטים שתארתי. הצורה שבה אני לומד למבחן היום שונה בתכלית מהצורה שבה למדתי בעבר מה שמקל מאוד ומקטין את רף ההיסטריה. בעבר נהגתי פשוט ללמוד בעל פה כדי לדחוס את החומר לזכרון ארוך הטווח שלי. היום אני לומד כדי להבין ועל כן אני מנסה בתהליך הלימוד לבצע חזרות משמעותיות ומרווחות קרי אני לא קורא רק כדי לקרוא את החומר ולהספיק לעשות זאת מספר רב של פעמים לפני המבחן אלא אני קורא מתוך רצון אמיתי לדעת ומתוך רצון להשליך את הידע לנושאים הקשורים בחיי כדי שללמידה יהיה ערך. הבוקר הייתי מבסוט מעצמי. ישבתי לי בדיינר אמריקאי טיפוסי, אכלתי חביתת קליפורניה (שרימפס, אבוקדו וגבינת שמנת), שתתי מיץ תפוחים וקפה מהביל וקינחתי בטוסט מרוח בחמאה עם ריבת תותים ואת כל זה עשיתי תוך כדי לימוד של חומר למבחן ותוך יצירת סיכומון לנושאים שקראתי. מגניב - לא?