העולם הוא קטן

אתמול פגשתי בחור נחמד שנפרדתי ממנו לפני שנתיים +. בפעם האחרונה שראיתי אותו (קרי כשנפרדנו), הוא נסע עם משפחתו לארץ המולדת (אוסטרליה) ואז חשבתי לעצמי שאין מצב שאני אפגוש אותו שוב כיוון שאני שארתי כאן בהונג קונג ווגם בגלל שידעתי שתכף נשוב לארץ אחרת (קרי שהונג קונג היא תחנת רכבת ענקית בה ממתינים כולם לנסוע למקום אחר או כפי שחברות התעופה קוראות לזה: "טרנזיט". אז אתמול, בניגוד לציפיות, פגשתי אותו שוב. מאוד הופתעתי לשמוע שהם החליטו לחזור להונג קונג - הרי חזרו לארץ המולדת כדי להיות עם המשפחה (שהוא הארגומנט הכי חזק שיש לאחד מבני הזוג כשהם שוהים בתפקיד בחו"ל). היא סיםר לי שפתח עם חבר עסק והפסיד המון כסף כשבועת הפיננסים התפוצצה בשלהי 2008 והוא גם סיפר שנוסף על ההפסדים מהשקעות הוא גילה שחבר שלו גנב ממנו כסף מה שגרם לו חמפח נפש. הבחור טייס בקתאי החליט שאין ברירה וצריך לחזור לטוס וכבר יותר משנה שהוא מטיס מטוסי ענק בן אוסטרליה למזרח. הוא הסביר שהוא מעדיף לעבוד באזור במקום להיות מבודד ממשפחתו (האם עבודה קשורה לעבדות?) ולמרות המשפחה המורחבת באוסטרליה, הם החליטו שהמעבר חזרה להנוג קונג (בפעם השלישית עבורם) זה מה שהכי טוב לתא הגרעיני שלהם ולחשבון הבנק (שיקולי מס אולי?). בעוד אנחנו מדברים, הופתעתי לראות כמה חברים הם השאירו מאחור (כן בהנוג קונג) כיוון שרבים באו להגיד שלום ולשמוע מה העניינים וקצת קינאתי בהם כי אני לא חושב שנשאיר כל כך הרבה חברים מאחור. "העולם הוא קטן" או בגירסה הספרדית "העולם הוא מטפחת" ו"הר והר לא נפגשים אבל אדם ואדם נפגשים" הם קלישאות שאתמול חוויתי את עוצמתם שוב ואני מאחל לנו שנשכיל בעתיד כן ליצור ולנצור כאלו חברויות ולנדוד איתם בעולם.