די נלחצתי פתאום. אחרי דיבורים לא מעטים בנושא, החלטנו החלטה אסטרטגית לחזור לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. הבוקר קמתי מוקדם יחסית ופתחתי את מכשיר הטלוויזיה וצפיתי ב CNN. ראיתי את הסגידה האמריקאית לספורטאים (אחרי הכל זהו ערב מיוחד - הסופרבול), שמעתי על עוד ספור עצוב על ילד שנחטף ושכרגע מתנהל מצוד לחפש אותו ומחפשים את עזרת הציבור ובעיקר צפיתי בערוץ חדשות נוטף צביעות עם קריינית רצף בלונדינית שמחייכת כל הזמן ואז שאלתי את עצמי אם אנחנו עושים החלטה נכונה - והאם באמת לשם אנחנו רוצים לחזור. יכול להיות שכשדברים קורמים עור וגידים והופכים למציאות, הלב דופק מהר יותר וגורם לרגש לעבוד שעות נוספות. ויכול להיות שבאמת לא כדאי לחזור לשם אבל בן כך ןבן בך, אחד הדברים שהייתי רוצה מאוד להשתפר בהם הוא היכולת להפסיק להתבשל במיץ של ההחלטה אחרי שזו נלקחה. במילים אחרות, הייתי רוצה להמשיך לצעוד קדימה מבלי להסתכל לאחור קרי, לחשוב על האפשרויות בעתיד ולא על הפיספוסים המקבילים בהווה. אשרי המאמין והמקווה.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה