חבר שלי מנסה לגלגל רעיון במסגרת לימודי מב"א שאולי יתפתח להיות סטארט-אפ בתחום המוזיקה ובשאיפה אולי יהיה לחברה גדולה המשווקת מוצר צריכה במאות מיליונים. בחלומות ההקיץ שלי בצהרי היום הזה חלמתי שיום אחד כשאני קורא על החברה שלו (המוצלחת והמונפקת) אני מתקשר אליו ופחות או יותר מתחנן לעבוד אצלו. תוכנן של חלומות בכלל ואחיהם שבהקיץ נובעים ממה שקורה לנו במהלך היום. אליבא דה פרויד, מה שקורה לנו במשך היום (השיירים המטרידים את המחשבות) הוא טריגר ללא מודע שלנו לייצר חלום בעזרתו הוא מנסה להרגיע את הנפש ע"י כך שהוא מגייס משאלה כמוסה מן הילדות שמילוייה בחלום יתן מענה למחשבות הטוררדניות ויישמר את השינה. הטריגר לחלום הקצר בהקיץ היה העובדה ששאלתי אותו בצחוק אם הם צריכים נציג בחוף המזרחי בארה"ב (לשם נעבור בקרוב) והוא צחק ואמר שהם בחרו בכלל לא להתמקד בשוק האמריקאי ולעבוד בעיקר מול סין בגלל הסיבות הבאות:
- בגלל שהשוק באופן כללי גדול (יש יותר ממליארד סיניים - דבר שנכון עבור הרבה מוצרים וחברות) ומספיק גדול עבור האפליקציה שהם מפתחים בגלל ריבוי של תלמידי מוסיקה פוטנציאליים
- כי הסינים הגדירו בתוכנית החומש שלהם את החשיבות של לימודי מוסיקה ומנסים להחדיר זאת בכל דרך ועל כן יתמכו אולי במוצר כזה
- מפני שאפשר יהיה לדחוף את המוצר לתלמידים דרך מורי המוסיקה וכל מה שהנ"ל יגידו התלמידים יעשו בהכנעה
- כי לדעתם מוזיקה תהייה בעתיד תנאי קבלה לאוניברסיטאות ועל כן יש סיכוי רב שהורים ירצו להשקיע במוצר כזה המטפח את לימודי המוסיקה אצל ילדיהם
בשנות ה60 וה 70 היתה נהירה לאירופה הקלאסית והנהורה בנסיון להשכיל ולצבור נסיון . בשנות ה 80 ו 90 (ואפילו בתחילת האלף הנוכחי ) היה רצון עז של פרטים להגיע לארה"ב כדי לחיות את החלום האמריקאי ומשהתפוצצו אי אלו בועות נהרו ההמונים למזרח וכנראה ששם נמצא העתיד לפחות עד אמצע המאה הקרובה (אם לא יותר). אין ספק שסין היא מעצמה בכל קנה מידה, אין ספק שהיא תופסת היום בביצים (פוליטית, כלכלית וחברתית) את שאר המעצמות כולל ארה"ב ואין ספק שבעתיד הקרוב היא תשלוט ביד רמה ותכוון את מה שיקרה בעולם במישורים רבים. קטונתי מלשפוט את הקפיטליזם ולהלל את הקומוניזם אבל לא נראה לי שארה"ב עדיין לא אמרה את המילה האחרונה שלה בנושא ועל פי עניות דעתי יקח עוד הרבה זמן עד שהמעצמה הסינית תוכל באמת לשלוט בעולם כמו קודמותיה. לבינתיים, אני שואל את עצמי האם הייתי רוצה לחיות ולגדל את ילדי תחת משטר קומיניסטי/דיקטטורי במסווה של דמורקטיה (כמו זה של סין) שנראה שהוא מדוכא בעצמו (כיוון שהוא לא ממש מצליח לשלוט בנתיניו ביד רמה כמו בעבר) וושעדיין בגלל עוצמתו הוא מרשה לעצמו לדכא אחרים (אחרי הכל יש יותר ממליארד סיניים ורק אחוז קטן מהר הוא קפיטליסט מאושר או כמו שאמר ביל גייטס לאחרונה " גם אם יש לך סיכוי של אחד למיליון בסין אתה עדיין אחד מתוך 1300 אנשים") ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה