באמת שאין לך מה להפסיד

היום היה לי מבחן נוסף. כפי שהזכרתי בפוסט קודם, מבחנים לא עושים לי טוב. אני מניח שמה שלא עושה לי טוב באופן כללי בחיים ובאופן ספיציפי בנוגע למבחנים הוא תחשות החוסר ודאות - המה יהיה ? המה ישאלו אותי ? האיך אתמודד עם הבלתי נודע? בשבוע האחרון לא השכלתי ללמוד למבחן כמו שרציתי והרגשתי די רע עם הנושא. אחת האסטרטגיות שהשתמשתי בה לקראת הבחינה (כשהבנתי שאני לא עומד לכסות את כל החומר) היא לברור מבן הנושאים את אלו שצפים הכי הרבה בשאלוני בחינה של שנים אחרונות ולהתמקד רק בהם. במלים אחרות לקחתי הימור עם סיכון די מחושב ואני חושב שהוא תרם להיות מפוקס יותר ולהוריד את מפלס החרדה. הבוקר שהלכתי למבחן לא הרגשתי משום מה לחץ וגם לא השתעלתי/נחנקתי/רציתי להקיא , תופעות שליוו אותי בעבר ביום המבחן. הבוקר חשבתי שאני הולך לעשות את המקסימום ושהמבחן לא עומד לחרוץ את גורלי ובמילים אחרות חשבתי שאין בעצם מה להפסיד. כמובן שאני רוצה לקבל ציון טוב, כמובן שאני לא רוצה להיבחן שוב כך שלא הייתי מכנה את מה שחשתי היום בתור אפטיות - המבחן ותוצאותיו חשובים לי אבל כן חשתי תחושות שלא חשתי כבר הרבה זמן במצבים כאלו באמת חשתי ש"אין לי מה להפסיד" ואני חושב שהאסטרטגיה הזו תרמה לי מאוד. ידעתי כיצד בנוי המבחן ועל כן בתחילת המבחן קראתי את החלק הרלבנטי (ובשונה מהעבר, לא קפצתי מנושא לנושא כדי לראות מה שואלים ולהיכנס לחרדות מיותרות) והתחלתי לענות על החלק שמצריך ממני להתרכז יותר בניסוחי תשובות ואחריו עברתי לחלק שמצריך ממני לכתוב פחות אבל לחשוב יותר. התחושה היתה שהחלק הראשון עורר אותי לבאות וסיפק לי אנרגיה ומוטיבציה (הוריד גם את סף החרדה כי בחרתי להתרכז במה שאני צריך לעשות באותו רגע ולא במה שאני אמור לעשות בעתיד הממש קרוב). למעשה התחממתי בחלק הראשון לקראת הסיבובים הסופיים במירוץ - גם התחממות קוגניטיבית וגם התחממות מנטלית/רגשית. על החלק הראשון עניתי יחסית בזריזות כיוון ששלטתי בחומר ואחרי שעה וחצי (חצי מהזמן המוקצב למבחן) אחרי שביצעתי מקצה שיפורים אחרון סיימתי את המבחן ויצאתי החוצה שמח וטוב לב. בסוף המבחן לא הרגשתי הקלה שאותה אני בדרך כלל מרגיש - הקלה שה"סיוט" שמלווה בחוסר ודאות נגמר, ההקלה שאומרת תתקדם הלא הדברים מאחוריך כבר. בסוף המבחן היום הרגשתי כאב ראש קל שהעיד על העובדה שתאים אפורים רבים עבדו במרץ ושיכלו לעשות זאת כי הם זכו לתמיכה של המערכת הרגשית שתרמה לשלוות נפש פנימית והכל בגלל מינד סט שטען בעצם - "עשיתי את הכי טוב שיכולת בהכנה למבחן ובמבחן עצמו" ואולי יותר חשוב (ואני מצטט את הקול הקטן בראש שלי) "המבחן הזה לא חורץ גורלות ובאמת , באמת שאין לך מה להפסיד" והקול הקטן ממשיך להדהד בראשי בשעה שאני כותב שורות אלו ואני שמח... "אין לך מה להפסיד.... באמת שאין לך מה להפסיד".